דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד פרשת שלח לך - אל תהיה חגב -        כל הפרשנים שואלים : מה היה חטאם של המרגלים? -        רואים שה' כל כך כעס על החטא הזה, ולא מובן על מה ולמה: א.    הקב"ה בהתחלה רוצה להרוג את כולם (חוץ ממשה): " אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו: " (במדבר יד, יב). ב.     משה מתחנן, וה' מסתפק בעונש שאף אחד לא יכנס לארץ ישראל: " אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה: " (במדבר יד, כג) ג.      כולם ימותו במדבר: " במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי: " (במדבר יד, כט) . ד.     בניהם שיהיו כרועי צאן במדבר ארבעים שנה: " ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר: " (במדבר יד, לג) . ה.    המרגלים עצמם מתים בעונש מזעזע של מגפה נוראה: " וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה': " (במדבר יד, לז) -        כל זה לא מובן, במיוחד שה' ציווה לשלוח את המרגלים: o      " שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען… " (במ

 בס"ד פרשת נשא – לא להתרגל למציאות שלילית   בפרשתנו ישנן שתי פרשיות הפוכות. פרשת סוטה ופרשת נזיר. ·       פרשת סוטה – אישה שסטתה מדרך הישר, ונהגה כמנהג בהמות. ·       פרשת נזיר – אדם שמחליט לפרוש מדרך כל הארץ, ומתנהג בדרך של קדושה והתנזרות.   וצריך להבין , לכאורה שתי התנהגויות לא נורמליות, שונות מהנורמה. מדוע הן הובאו יחד? הגמרא מביאה את שאלת הסמיכות בין הפרשיות (סוטה דף ב עמוד א) : "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין ". ויש לשאול : מדוע חז"ל ראו צורך להזהיר, כל כך שמי שראה משהו כבר צריך ללכת לקיצוניות השנייה? הרי זה גם חוסר איזון?   התשובה הראשונה, שצריך איזונים - יש לנקוט כדרכו של הרמב"ם בשביל הזהב (הל' דעות פ"ב ה"ב) שכאשר אדם מגיע לאיזו מידה שלילית עליו לדבוק בקצה השני ובכך להגיע לאיזון . קיצוניות היא לא טובה ואף מסוכנת, אך היא הכרחית כדי להרפא ממציאות עגומה.   ניתן להעמיק יותר, ולומר שאחד הדברים המסוכנים זה השלמה עם מצב שלילי . מלמדת אותנו התורה, אם ראית משהו לא טוב, אל תתרגל!   מספרים שהמצי