פרשת שלח לך - אל תהיה חגב
בס"ד
פרשת שלח לך -
אל תהיה חגב
- כל הפרשנים שואלים: מה היה חטאם של המרגלים?
- רואים שה' כל כך כעס על החטא הזה, ולא מובן על מה
ולמה:
א.
הקב"ה
בהתחלה רוצה להרוג את כולם (חוץ ממשה): "אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום
ממנו:" (במדבר יד, יב).
ב.
משה מתחנן,
וה' מסתפק בעונש שאף אחד לא יכנס לארץ ישראל: "אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא
יראוה:" (במדבר יד, כג)
ג.
כולם ימותו
במדבר: "במדבר הזה יפלו
פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי:"
(במדבר יד, כט).
ד.
בניהם
שיהיו כרועי צאן במדבר ארבעים שנה: " ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם
במדבר:" (במדבר יד, לג).
ה.
המרגלים
עצמם מתים בעונש מזעזע של מגפה נוראה: "וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני
ה':" (במדבר יד, לז)
- כל זה לא מובן, במיוחד שה' ציווה לשלוח את
המרגלים:
o
"שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען…"
(במדבר יג, ב)
- ומשה מצווה אותם בדיוק לבדוק את טיב הארץ כפי
שכתוב:
o
"וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם הישב
עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב: ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה הוא אם רעה ומה
הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים: ומה הארץ השמנה הוא אם רזה היש בה עץ
אם אין" (במדבר יג, יח-כ).
- הנשיאים עשו את עבודתם. והביאו דו"ח מפורט.
o
ובפרט
שהם התחילו בדברים טובים: "גם
זבת חלב ודבש הוא וזה פריה:" (במדבר
יג, כז).
o
ואח"כ
עונים על השאלות של משה: "אפס
כי עז העם הישב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם: עמלק יושב
בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמרי יושב בהר והכנעני ישב על הים ועל יד הירדן:"
(במדבר יג, כח-ל) הם
עונים בצורה ברורה ומאוד ראלית, שיש קושי רב לבוא להלחם בעמים ששם משום שהם רבים.
- הסברים
שונים נתנו בפרשנים:
1. הזוהר
הקדוש כותב
שהם חטאו בכך שהם חשבו שתלקח מהם ההנהגה. ולכן שיכנעו את העם לא להיכנס
לארץ.
2. הרמב"ן מסביר שחטאם היה בכך שהם הסיקו מסקנות
לא נכונים. הם אמרו: "לא נוכל לעלות". זה לא היה תפקידם.
o
תפקידם היה להיות איסוף מודיעין
כמו יחידת 8200.
o
ולא לנתח את הנתונים - כתפקיד חטיבת
המחקר של המודיעין.
- אך
עדיין זה קשה, גם אם הם הביעו את דעתם, למה זה כל כך חמור? האם
על הבעת דעה צריך להיענש בעונש כל כך חמור? הם באמת חשבו שאין לעם ישראל סיכוי
להילחם, אז למה להעניש אותם כך?
3. הרב
צבי יהודה קוק
והר' מלובביץ' הסבירו שיש דברים שבהם לא צריך להיות ריאליים. הם היו
צריכים להאמין שאם ה' הביא לנו את הארץ, אנחנו נצליח לעמוד באתגר הזה. וחטאם היה
שהחלישו את העם.
o
בן גוריון אמר: "מי שלא מאמין
בניסים בארץ ישראל הוא לא ראלי.
o
בכל המלחמות ניצחנו אפילו שזה לא היה
ראלי.
o
לצערנו, יש מי שחושב שזה לא ראלי ליישב
את עזה.
- חטאם
היה שהביטו במבט ראלי ופשוט. ואנחנו צריכים מבט אמוני כשמתסכלים על א"י.
4. ברצוני
להתמקד בהסבר
של הרבי מקוצק. המרגלים בסוף דבריהם, נופלים לחטא של חוסר הערכה עצמית. פחד
דמיוני שמפיל אותם עוד ועוד (במדבר יג, לג):
"וְשָׁם
רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ
כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם:"
- 2
חטאים יש כאן:
o
א. הרגשנו קטנים ועלובים,
o
ב. הרגשנו שככה היינו בעיניהם.
- איך
אתם יודעים שאתם כל כך גרועים בעיניהם? מי אמר לכם איך הגויים הסתכלו עליכם?
- הערכה
עצמית נמוכה זה יסוד כל החטאים.
- אדם
שמרגיש שהוא אפס, שכולם מזלזלים בו, שכולם לא מעריכים אותו אין לו סיכוי להצליח
בחיים.
- סיפור על בחורה שהרגישה שאין לה סיכוי
בחיים. והרב מרדכי אליהו אמר לה את גדולה וחשובה. וזה פתח לה פתח להצליח לגדול
בחיים.
- כל
פעם שעם ישראל מתמלא בגבורה הגויים מתאימים את עצמם.
- בואו
לא נהיה חגבים. בואו נאמין בכוחות שה' נתן לנו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה