דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת ראה – אחריות היחיד על הכלל ·      פרשתנו פותחת בפסוק (דברים יא, כו-כח) : " רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". ·      ותמהו הפרשנים מדוע פותחת בלשון יחיד (ראה) ועוברת ללשון רבים (לפניכם, תשמעו)? ·      תשובות שונות נתנו בזה. החתם סופר ביאר שמרמז על מה שכתוב בגמרא (קידושין דף מ עמוד א) :  "ת"ר: לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה".   ·      וכן נפסק להלכה ברמב"ם (הלכות תשובה פ"ג ה"ד) שכל אדם צריך להבין את גודל האחריות שלו בכל מעשה שהוא עושה. ·      כל אחד צריך לדעת אם גודל האחריות שיש למעשיו שהם משפיעים לא רק עליו אלא על כל העולם כולו. ·      גם בצד החיובי כך. במעשה אחד ניתן לשנות את העולם. כדברי הגמרא (יומא פו עמוד ב) :  "תניא, היה רבי מאיר אומר: גדולה תשובה, שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו ". ·      הלל הזקן אמר בשמחת בית השואבה (סוכה נג, א) : "תניא, אמרו ע

 בס"ד פרשת מטות – לעשות רק לשם שם שמים בפרשתנו מסופר על כך שפונים שבט ראובן וגד למשה בבקשה לקבל את עבר הירדן המזרחי. ויש לשאול מדוע התורה מאריכה לפרט לנו את כל הדו שיח בין משה לבין השבטים. מה הם אמרו, ומה הוא ענה להם, ומה הם אמרו לו ומה הוא ענה להם, מה הוא אמר להם ומה הם ענו להם. במשך 33 פסוקים מתנהל דו שיח שהוא לא מובן.   כפי שכתוב בפסוקים (במדבר פרק לב א-לג).בהתחלה יש הרקע לבקשה " וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה: וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר: עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן: הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה:"   לאחר מכן הם באים ומבקשים ממשה: וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּע