דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת תזריע – מאמין וזורע זריעה, חטאת ועולה פרשתנו פותחת בתיאור טומאת היולדת (ויקרא יב, א-ב) : " וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:   דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:... וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן":   ויש לשאול על   פסוקים אלו: א. למה כתוב בלשון "אשה כי תזריע", למה לא כתוב "אשה כי תלד"? ב. עוד צריך להבין למה אישה צריכה להביא קורבן חטאת וקורבן עולה על הלידה שלה, מה היא עשתה, הרי לידה זה הדבר המשמח ביותר שיש, מה היא אשמה?   לידה שווה זריעה נראה לומר, שאישה שהחליטה ללדת הוא ממש זורעת . כפי שהחקלאי זורע זרעים ואיננו יודעים כיצד הצמח יגדל, כך ההחלטה להוליד ילד לעולם זו זריעה. אינני יודעים כיצד הילדים יצאו החוצה: האם הילד יהיה בריא או חולה, חכם או טיפש, יפה או מכוער, צדיק או רשע. האם יהיה לנו מספיק כסף כדי

בס"ד פרשת שמיני – להמשיך הלאה על מי נאמר "בקרבי אקדש"? כתוב בפרשתנו אחר מות נדב ואביהו (פרק י, פסוקים ב-ג) : " וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה': וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן ". חז"ל מעידים לנו שנדב ואביהו היו צדיקים, כפי שמפרש רש"י ע"פ המדרש: "אמר לו משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך". ובכל זאת אהרון לא מתרעם, הוא מקבל את גזר הדין באהבה. לפי הסברו של רש"י נדב ואביהו היו הגדולים ביותר, ובעצם מיתתם זכה המשכן להתקדש.   אהרון והכהנים כמקדשי שמו מעניין לראות את פירושו של הרשב"ם נכדו של רש"י שמבין אחרת וכך ה רשב"ם (ויקרא פרק י) כותב: " מיד כששמע אהרן היה רוצה להניח העבודה ולהתאבל על בניו: ויאמר משה אל אהרן - אל תתאבל ואל תבכה ואל תחדל מן העבודה, כי הדבר הז

בס"ד פרשת יתרו – כיבוד הורים כיסוד האמונה כיבוד הורים כחלק ממצוות בין אדם למקום בפרשתנו מופיע המעמד החשוב בעולם, מעמד הר סיני. במעמד זה ה' מוסר לנו את עשרת הדברות שהם יסוד דבר ה' לעם ישראל. הרמב"ן (שמות כ, יג) מבאר שחמשת הדברות הראשונים הם כנגד בין אדם למקום, וחמשת הדברות האחרונות הם כנגד בין אדם לחברו: "עשרת הדברות חמשה בכבוד הבורא, וחמשה לטובת האדם". ומקשה הרמב"ן מדוע כיבוד הורים נמצא בין חמשת הדברות שהם בין אדם למקום, הרי ההורים הם בני אדם, והיה מתאים להכניס אותם תחת החלק של אדם לחברו?   שלושה שותפים באדם ועונה הרמב"ן (שמות כ, יב-יג) : "כי השם אבינו הראשון, והמוליד אבינו האחרון , ולכך אמר במשנה תורה (דברים ה, טז) 'כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ' כאשר צויתיך בכבודי כן אנכי מצוך בכבוד המשתתף עמי ביצירתך... כי לכבוד הבורא צוה לכבד האב המשתתף ביצירה". מדברי הרמב"ן עולה, שהטעם שמצוות כיבוד הורים הינה בחלק של המצוות שבין אדם למקום, הוא משום שההורים שותפים יחד עם ה' בבריאת האדם. דבריו מבוססים על דב

 בס"ד פרשת בשלח - אמונת הזריעה פרשת האמונה ניתן לקרוא לפרשתנו פרשת האמונה . לאורך הפרשה עם ישראל עובר ניסיונות שונים, ובכל ניסיון מחזק יותר את האמונה שלו בה'. אם נתבונן בניסיונות שעם ישראל עבר לאורך הפרשה, ניתן לזהות שבכל התמודדות ומשבר יש לימוד נוסף שעם ישראל צריך לעבור כדי לבנות את הקשר העמוק עם ה': א.     הניסיון בהליכה אחר עמוד ענן. ב.     הניסיון בעמידה מול המצרים שרודפים אחריהם. ג.      הניסיון בכניסה לים סוף. ד.     הניסיון במי מרה, של מחסור במים. ה.     הניסיון במחוסר באוכל במדבר סין. ו.       הניסיון באכילת המן עם כל המסתעף מכך. ז.       הניסיון במסה ומריבה. ח.    הניסיון במלחמה בעמלק. חז"ל מלמדים אותנו כיצד בכל אחד מהמקומות הללו עם ישראל עמד בניסיונות לא פשוטים של אמונה וביטחון בה' .   שירת הים כנגד יסוד האמונה אחד האופנים של עם ישראל לבטא את האמונה שלהם בה' התגלה באמצעות השירה . אחר קריעת ים סוף מתעצמת האמונה של עם ישראל, ואז פורצת השירה (שמות יד, לא) : " וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָש

 בס"ד פרשת מקץ - בטחון והשתדלות עונשו של יוסף פרשת השבוע שעברה (וישב) הסתיימה במילים (בראשית מ, כג): " וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף, וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" . רש"י מבאר על פסוק זה על פי חז"ל (מדרשה רבה מקץ פט ג): "מפני שתלה בו יוסף בטחונו לזכרו, הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים", ה' הוסיף ליוסף שנתיים במאסר, מפני שסמך על שר המשקים יותר מדי, ולא תלה בטחונו ב-ה' יתברך".   מדוע לא לעשות השתדלות? ולכאורה לא ברורים דברי המדרש, האם יוסף לא היה חייב מצד חובת ההשתדלות לעשות כל שביכולתו כדי לצאת מהבור?! מה חמור בכך שהוא ביקש עזרה משר המשקים שיזכיר לפרעה להוציא אותו מהבור!?   בגלל זה נענש במאסר שנתיים נוספות בכלא המצרי?!   דרגת יוסף שטבע היא נס הרב אליהו דסלר זצ"ל בספרו "מכתב מאליהו" (קונטרס "נס וטבע") מציע הסבר שלפי דרגתו של יוסף היה צריך לצפות לנס: "וזאת הייתה עיקר הטענה ליוסף שאחד שהורגל בזה שכל הטבע הוא נס היה צריך לחכות עוד יומיים לתת לקב"ה צ'אנס לגאול אותו".   "וְהוֹצֵאתַנִי

בס"ד פרשת וישב וחנוכה – המהפך של יוסף "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא" יוסף בתחילת הפרשה חולם חלומות על שלטון ושררה ( בראשית לז, ז-י) : "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי: וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו: וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי": אך דווקא מתוך החלומות הללו יוסף יורד ויורד מטה מטה. אחיו מקנאים בו שונאים אותו, זורקים אותו לבור, הוא נמכר כעבד, אשת פוטיפר מערימה עליו קשיים, נזרק לבור למאסר עולם. וכעת הוא בשפל המדרגה. האחים שונאים אותו. הוא יתום מאמו, אביו לא יודע מה איתו. אין לו סיכוי לחיי אנושיים בסיסיים. הוא נמצא במקום הכי נמוך שאפשר לדמיין. ואז, מתחיל המהפך המדהים