דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד סוכות חג החיבור והדעת דרשה לחג סוכות תשע''ז - בית כנסת מרכזי יד בנימין – הלל מרצבך הקדמה שמחה גדולה לכולנו בהיכנס חג הסוכות. חג הסוכות הינו החג השלישי בין שלושת הרגלים (אחרי פסח ושבועות). והינו החג השלישי בחגי תשרי (אחרי ראש השנה ויום כיפורים). חג הסוכות זהו חג סיום, חג האסיף. הוא חג המאסף לנו את כל הפינות וסוגר אותם כראוי. את שני המסלולים חג הסוכות משלים.   חג הסוכות חג הדעת על חג הסוכות נאמר: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". בחג זה אנו מצווים ממש לדעת. בעולם הקבלה והחסידות אנו יודעים ש"הדעת" היא הדרגה השלישית במדרגות ההכרה [1] . כפי שבתפילה בנוסח ספרד בברכת הדעת אנו מציינים שלושה שלבים: "חכמה, בינה ודעת". יש את שלב החכמה , המבטאת את החשיבה הראשונית של הרעיון. לאחריה יש את הבינה המבטאת את הדרך לבנות את הרעיון הכוללת בתוכה כל פרטי הרעיון המעשיים, להבין את הרעיון שהועלה בשלב החכמה (כדברי רש"י: "נבונים – המבינים דבר מתוך דבר"). ויש את הדעת שהוא כבר שלב הקישו

 בס"ד דבר תורה לסוכות – החזרה לגן עדן דרשה שנאמרה בבית כנסת המרכזי יד בנימין - סוכות תשע"ו – הלל מרצבך [1] סוכות כשבע ברכות לפני 3 שנים אמרתי באחד מדברי התורה הראשונים שלי, שישנו תהליך שאנו עוברים בחג הסוכות: ראש השנה – כנגד האירוסין , הקידושין. בו בחרנו בה' למלך והוא בחר בנו להיות עבדיו. ביום כיפור – כנגד הנישואים , כל ענייני הכתובה, הפרטים השונים לסגירת החוזה. נעילה זה חדר הייחוד בו אנו ננעלים עם ה'. סוכות – שבע ברכות שבעה ימים כנגד הסוכה. אנו במעין חדר ייחוד שבעה ימים עם ישראל עם ה'. מהו חדר הייחוד הזה? גן עדן!   לשבת בצלו של ה' בגן עדן ה-'שפת אמת' נותן ביטוי לזיקה שבין סכות וגן עדן (דברים - לסוכות - שנת תרמ"ג) " ימי הסוכות שנקראים זמן שמחתנו כי השם יתברך זיכה אותנו לישב בצלו. והיא מעין בחינת הגן עדן דכתיב וישם שם כו' האדם. ועיקר הבריאה היה להיות דירת האדם שם (= בגן עדן). ושם היה השמחה כמו שנאמר כשמחך יצירך בגן עדן. והגם שכתוב ויגרש את האדם. אעפ"כ יש זמנים שמתנוצץ קצת הארה מבחינת הגן עדן ..." חג העצים

  בס"ד ואגודתו על ארץ יסדה - אחדות ישראל בסוכות דרשה ליל סוכות תשפ"ד – הלל מרצבך – בית כנסת מרכזי יד בנימין פתיח יצאנו לדרך בחודש אלול, עברנו בחודש תשרי את ראש השנה (המלכת ה') ומשם יום כיפור התכפר לנו ונמחל לנו, וכעת מגיע חג הסוכות. שאלנו בראש השנה למה לא תוקעים בשופר כשהוא חל בשבת? כיצד מבטלים מצוות עשה של תקיעת שופר מהתורה, משום שיש כמה אנשים שלא יודעים הלכות? שיתבלבלו! נו, ואם יתבלבלו, זה היה בשוגג? ובפרט שיש כלל ש"עשה דוחה לא תעשה". וא"כ היה מצווה עשה של שופר צריך לדחות לא תעשה של ספק טלטול ברשות הרבים? ובפרט שבימינו לפי רוב הדעות אין בכלל רשות הרבים מן התורה, וכמעט בכל מקום בארץ יש עירוב. בגלל זה אנחנו מפסידים מצוות עשה מהתורה שהיא כל כך חשובה?   ובליל ראש השנה הבאנו תירוץ אחד , שחז"ל לא גילו לנו את הסוד הפנימי של הסיבה האמיתית, והסניגור שלנו במקום השופר זה ההתבטלות לדברי חז"ל. והארכנו בעניין, שזה עיינו של יצחק שהוא בחינת תושב"ע, שהתבטל לאברהם (שהוא בחינת תורה שבכתב) בעניין העקדה.   וביום ראש השנה (לפני מוסף) הבאנו ת