דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד פרשת שמות – הסנה בוער באש  מה משמעות המראה? ה' נגלה למשה דרך הסנה (שמות ג, ב) : "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה". וצריך להבין : מה המשמעות שהתורה מציינת "וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל"? למה ה' ככה מתגלה למשה רבנו? מה המשמעות של המראה המשונה הזה?   עם ישראל יישאר לנצח נוכח כל הבאים לכלותו ישנו הסבר, שהסנה הינו משל לעם ישראל במצרים. שאף שעם ישראל חלש ועלוב כקוץ, והאש מנסה לכלות אותו, הוא מחזיק מעמד. אפילו שהמצרים מנסים לענות אותו (שמות א, יב) : "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ" עם ישראל: "כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ". באופן זה ה' מעביר למשה רבנו את המסר. דע לך, שעם ישראל על אף כל הצרות שהוא עובר, אני אבוא להציל אותו.   אש כביטוי לקודש וסנה כביטוי למניעות חשבתי לנסות להציע הסבר אחר. אולי האש היא אש הנשמה, אש השואפת לקודש, אש הרוצה להתרומם מעלה שבוערת בתוכנו. והסנה אלו הקוצים שמפריעים לה לבעור. יש בנו אש גדולה "א-להי נשמה שנתת בי

 בס"ד פרשת ויחי – אחדות וייחודיות בפרשתנו יעקב קורא לבניו לפני מתו, ורוצה לברכם, וכך כתוב (בראשית פרק מט, א-ג) : "וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם ... הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב". בקריאתו יש פעמיים אזכור של לשון התכנסות: " הֵאָסְפוּ " ו" הִקָּבְצוּ ",   ועל כך יש לשאול מספר שאלות : א.        מדוע יעקב רוצה שכולם יתכנסו בשביל לברך אותם, למה זה כל כך חשוב לו? ובפרט שכל אחד מבניו מקבל ברכה שונה לחלוטין? ב.         ועוד יש לשאול על יעקב, שהרי הוא מודע למשמעות הקשה של הפלייה בין אחים. בשעה שהוא אהב את יוסף מכל בניו, הדברים הידרדרו עד לניסיון הריגת יוסף. ואם כן מדוע כאן הוא רוצה להשמיע בפני האחים, מי הוא האח הנבחר, מי יהיה המנהיג, ומי נדחה? הרי זה יגרום להפליה בין האחים, ועלול לגרום לעוד מריבות ושנאה בין האחים? ג.          בנוסף, יעקב יודע מהי קנאה , הוא ראה מה קרה עם עשו אחיו. שעשו קינא בו על הברכה, ורצה להרוג אותו. ועכשיו הוא חוזר (כביכול) על אותה טעות, ומודיע לבניו בפני כולם, מי צריך להוביל, ומי לא? ד.         וכן, ה

  פרשת בראשית – אם נדע להיות עצמנו רש"י הראשון על התורה רש"י בפירושו הראשון על התורה (בראשית א, א) מביא מדרש יפיפה:   "אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום (תהלים קיא ו) "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים", שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".   שאלות ברצוני לשאול על דברי רש"י מספר שאלות, שמתוכם נוכל לברר יסוד חשוב בימים המורכבים שעומדים לפנינו:   א.      מדוע שהגויים יתחשבו בתורה שלנו ובכתוב בה? הגויים לא מאמינים בתורתנו אז לשם מה זה עוזר שכתוב בפרשת בראשית שהארץ שייכת לקב"ה?   ב.      המדרש מביא ראיה לדבריו מהפסוק: "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים", אם אכן ה' הגיד לעמו, מכוח מה יאמינו בזה הגויים? מה יעזור שנגיד לגויים, הרי ה' אומ