פרשת בראשית - למי שייכת ארץ ישראל?
פרשת בראשית – למי שייכת ארץ ישראל?
הלל מרצבך
אנו נמצאים בערב פרשת בראשית, ואני רוצה לגעת ברש"י המפורסם ביותר בתורה - רש"י הפותח את התורה כולה.
אומר רש"י שלכאורה לא היה צריך להתחיל את התורה מבריאת העולם אלא מהמצווה הראשונה "החודש הזה לכם", שהיא המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל. ושואל מדוע בכל זאת פתחה התורה ב"בראשית"?
ועונה רש"י: משום "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים".
כלומר, אם יאמרו אומות העולם לישראל "ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה
גויים", נוכל להשיב להם שכל הארץ של הקדוש ברוך הוא - הוא בראה, וברצונו נתנה
להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
שאלות מהותיות על רש"י זה:
א.
השאלה הראשונה שעולה היא - מדוע שהגויים
יתחשבו בכלל בספר בראשית שלנו? הרי יש להם את הקוראן שלהם, את ספרי הדת שלהם.
מה הם צריכים את שלנו? זאת אומרת, אתה מביא את ספר בראשית בשביל להוכיח את בעלות
הקב"ה, אבל בסופו של דבר הגויים עושים מה שהם רוצים ולומדים ממה שהם רוצים.
ב.
אם רוצים להוכיח שה' ברא את העולם, די
היה לכתוב את סיפור הבריאה בלבד. למה צריך לספר לנו על אברהם, יצחק ויעקב?
היה אפשר לראות שה' ברא את העולם ומיד להתחיל את ספר שמות.
ג.
כתוב "השמים שמים לה' והארץ נתן
לבני אדם". אם כן, כל אחד שחזק יותר ושולט - שולט! מה זה קשור לזה שה'
ברא את העולם? בסדר, כל הארץ שייכת למי שתופס, למי שהיה קודם. מה הטענה בזה שה'
ברא את העולם?
ד.
אפשר להוסיף ולשאול - הרי כאן הטענה של
הגויים היא אחרי שכבשנו מהם את הארץ. לכאורה הטענה מנגד ש"ה'
נתן למי שהוא רוצה" לא קשורה. כי אם כך היינו צריכים לתת לה' לכבוש בעצמו,
ולא לכבוש ואח"כ להגיד הכל של ה'? זה כמו ילד שלוקח משהו לא שלו, ואומר
"הכל שייך לה'"! זה לא מובן בכלל.
התשובה העמוקה:
מכוח השאלות הללו, צריך להסביר על פי
מה שכותב הרב חרל"פ - שהתורה היא לא רק סיפור היסטורי ארוך. כשמבינים
בשביל מה נברא העולם, כל השאלות מקבלות הבנה אחרת. יש לנו תפקיד וייעוד כעם.
כל התורה כולה מבריאת העולם נועדה
בשביל להגדיל שעם ישראל יופיע את דבר ה' בעולם. וזו עיקר הטענה שלנו. כשאנו נדע
ונאמין שזו מטרת הבריאה. "בראשית – בשביל התורה שנקראת ראשית, ובשביל ישראל
שנקראו ראשית" כל ההתייחסות לארץ ישראל משתנה מקצה לקצה.
אנו כובשים את הארץ מכוח ציווי התורה
שלנו להופיע את דבר ה' בעולם. זה לא סתם נדל"ן שאנו צריכים כי אין לנו מקום
אחר. כשאנו נפנים את זה הכל יהיה אחרת.
וממילא התשובות מיושבות:
א.
הטענה היא לא כלפי הגויים אלא כלפנו. כשנבין
שאנחנו לא גזלנים, אלא כובשים לטובת ייעוד רוחני כל היחס לארץ ישראל יהיה אחרת.
והגויים יבינו זאת גם.
ב.
כדי להפנים את זה יש לנו סיפור שהתחיל
בבריאת העולם ועבר דרך אבותנו, ולכן זה משמעותי כל הסיפור המדויק של אברהם יצחק
ויעקב ו-12 השבטים.
ג.
הטענה שה' ברא את העולם היא טענה חזקה
כי הוא מגדיר לשם מה הוא ברא את העולם. וכיוון שזו מטרת הבריאה האנושית, אנחנו כאן
לא ככובשים, אלא כמקיימים את דבר ה' בעולם.
ד.
ה' רוצה שאנחנו נפעל בעולם, ולכן הוא
מספר לנו את כל הסיפור, ואת כל המשימה הגדולה שלנו טמונה בפסוק הראשון של התורה.
סיפור אישי ממלחמת חרבות ברזל:
אני רוצה לשתף אתכם בסיפור מרגש.
כשהייתי בין יום כיפור לסוכות בשנת תשפ"ה במילואים בלבנון, אחת המשימות
הגדולות שלי כרב חטיבה הייתה לתת לחיילים את ההבנה למה הם נמצאים שם. אספר לכם על אחד
הגדודים מתוך חטיבה 6, שקיבלו משימה לכבוש את כפר ראמיה בדרום לבנון.
החיילים נכנסו בצק"ג (צוות קרב
גדודי) במוצאי יום כיפור - פלוגת הנדסה, פלוגת שריון ושתי פלוגות חי"ר. הם
נכנסו באמצע הלילה, ומיד כשעלו ופרצו את הגדר, תוך כמה שעות, קיבלו התקפה של טילי
קורנט. 29 פצועים. כולם חולצו לאחור, הנשקים של הפצועים פוצצו במקום, והפצועים
הועברו באלונקות.
עברו לילה קשה מאוד. מסוקים הוזעקו
ולקחו אותם לישון במקום סמוך לגבול. כולם היו שבורים, רצוצים, מרוסקים - כל אלה
שלא נפצעו. ביקשו ממני: "בוא, בוא דבר איתם, חזק אותם, כי רוצים שיחזרו פנימה
ללבנון".
הגעתי לשם וראיתי כ-400 חיילים שוכבים,
שרועים, חלקם חבולים, וכל הלילה לא ישנו. התחלתי לנסות להעיר את החבר'ה ולדבר
איתם. מה אומרים לכאלה חיילים? עמדתי שם, הסתכלתי להם בעיניים ואמרתי:
"חיילים, כל הכבוד על מה שעשיתם. התפקיד עוד לא הסתיים." אחד החיילים
הרים את הראש ואמר: "אני לא חוזר לשם."
אמרתי להם: "חיילים יקרים, אני
יודע שקשה לכם, אני יודע שראיתם את המוות לנגד העיניים. עשרות חברים שלכם נפצעו.
אבל עם ישראל כולו נושא עיניים אליכם. אם חס ושלום גדוד שלם יגיד 'הוכינו', מחר
בתקשורת הישראלית, הלבנונית ובכל העולם - חיזבאללה ינצח. לא סתם באתם לפה. יש לכם
משימה, יש לכם תפקיד, יש לכם ייעוד כעם שהולך לעשות דבר חשוב בעולם. זה שאתם
הולכים לכבוש עכשיו כפר - זו משימת חיים. ומעבר לזה, אם אתם מוותרים לעצמכם, כל
החיים תישארו עם תחושה לא טובה. אתם עכשיו במשימה בינלאומית להציל את עם ישראל,
להגן על תושבי הצפון, אבל יותר מכך - אתם מרימים את קרנו של עם ישראל כשאתם כובשים
שטחים כדי שעם ישראל יוכל לגור בארץ ישראל."
אחד החיילים צעק "עד
הניצחון!" וכולם צעקו אחריו.
המג"ד עלה לדבר ואמר להם שיש להם
כמה דקות להתארגן, אחר כך ינוחו קצת, ועוד כמה שעות בלילה ממשיכים. החיילים נכנסו
למחרת שוב, מנקודה אחרת, אחרי שלמדו מהכשלים. אבל שוב קיבלו טילי קורנט
ופצמ"רים. המג"ד נפצע, קיבל רסיס בגב. שוב נסוגו אחורה עם תחושת כישלון.
המג"ד, למרות פציעתו, סירב
להתפנות לבית החולים. הוא אמר: "לא נורא, אני הולך לדבר איתם." כשראיתי
אותו שאלתי: "מה אתה עושה פה? אתה פצוע!" והוא השיב: "אל תדאג, אני
בסדר, באתי לדבר עם החיילים."
עמדתי שוב מול החיילים ואמרתי:
"חיילים יקרים, פעם שנייה נפגעתם, יש לכם עוד 13 פצועים, אבל מנצח לא מפחד
מדרך ארוכה ולא נשברים באמצע הדרך. כל עם ישראל נושא עיניים אליכם, גיבורים, ויש
לכם משימה ותעמדו בה. תפיקו לקחים, ובעזרת השם - עד הניצחון!"
חיילי הגדוד הגיבורים בתוכנית חדשה, עם
ליווי חיל האוויר, טנקים וכוחות הנדסה, הצליחו בערב שמחת תורה (תשפ"ה) לכבוש
את כפר ראמיה. הם רוקנו אותו ופוצצו שם את הבתים, בית אחרי בית. כשהם חזרו, פגשתי
אותם בעיר מעלות - איזה פנים של שמחה היו להם! גם בשביל עצמם, גם בשביל תושבי
הצפון, אבל בעיקר בשביל כל עם ישראל.
המסר העמוק:
כל הארץ של הקדוש ברוך הוא - נכון. אבל
יותר מזה - יש לנו משימה, יש לנו מסר להעביר לעולם. המשימה שלנו היא להנחיל את עם
ישראל במקומו, וזה נעשה לעיתים גם באמצעות מלחמה וכיבוש. אבל כשמבינים שבורא עולם
לא ברא סתם את העולם, אלא ברא הכל - כל ספר בראשית - כי יש לנו יעד, תפקיד ומשימה,
אז מקבלים כוחות לכבוש את רמיה, לכבוש את עזה, ובעיקר להבין שכל הארץ הזאת היא לא
סתם, אלא היא מקום שנועד כדי שנצליח לממש את רצונו של בורא עולם עוד מבריאת העולם.
תגובות
הוסף רשומת תגובה