דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת בהעלתך - מי אתה חובב החביב? מי הוא החותן? בפרשתנו מופיע פנייתו של משה אל חובב לצורך בקשה שיישאר עמם במדבר (במדבר פרק י, כט) : "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי, חֹתֵן מֹשֶׁה". וצריך לברר מלשון הפסוק, מי הוא חמיו של משה חובב או רעואל? מלשון הפסוק כאן ניתן להסביר גם כך וגם כך. שאלה זו היא מאתגרת במיוחד, משום שישנם עוד שני פסוקים הנראים סותרים סביב שאלה זו: פסוק אחד שמשמע ממנו שרעואל הוא חמיו של משה, כפי שמופיע בסיפור המפגש של משה עם בנותיו של יתרו (שמות ב, יח) : "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם". ומאידך, ישנו פסוק בספר שופטים בסיפור של יעל וסיסרא שכתוב שם שחובב הוא חותן משה (שופטים ד, יא) : "וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה ".   הסבר א' - רעואל הוא סבא של ציפורה כדי לענות על שאלה זו, רש"י מבאר אצלנו בפרשה (במדבר י, כט) : "חובב - הוא יתרו, שנאמר (שופטים ד, יא) "מבני חובב חותן משה", ומה תלמוד לומר (שמות ב, יח

בס"ד פרשת בהעלתך – לדעת להאיר לזולת הסברו של רש"י כתוב בתחילת הפרשה (במדבר פרק ח, ב) : "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:" על פסוק זה כתב רש"י על פי המדרש (מדרש רבה טו ו) : "בהעלתך - למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".   הסברו של הרמב"ן ה רמב"ן הקשה על דברי המדרש שהביא רש"י שתי קושיות: א.    למה משה מנחם את אהרון בכזאת נחמה, וכי רק את המנורה אהרון מדליק ומטיב, ואת הקטורת ושאר קורבנות אהרון לא עושה? ב.     מדוע חלשה דעתו של אהרון, הרי כל אותם ימי מילואים הוא גם הקריב קורבנות רבים? ומתרץ הרמב"ן: " ענין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו:... והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלים מ

  בס"ד פרשת בהעלתך – האתגר בחוסר בהירות   ישנו פסוק מפורסם שאוהבים לשיר אותו (ירמיהו פרק ב פסוק ב): "כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".   ויש לשאול : לכאורה פסוק זה לא מובן, הרי עם ישראל היה לו מן, היה לו עמוד אש ועמוד ענן. היה לו כל מה שהוא צריך, למה זה כל כך קשה? ובפרט שהתורה מעידה ( דברים ב, ז): "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר ". והתורה מוסיפה (דברים ח, ד): " שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה".   כדי לענות על השאלה הזאת, ננסה לעיין בפרשתנו (במדבר ט, יז-כג) על מסע בני ישראל במדבר: "וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:   עַל פִּי ה&

 בס"ד פרשת במדבר – דיבורו של המדבר חומש במדבר פרשתנו פותחת את ספר במדבר. שמה של הפרשה והחומש מופיע בפסוק הראשון (במדבר א, א) : " וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר ". ספר זה עוסק בקורות את בני ישראל במשך הליכתם במדבר. התהליכים שהעם עובר במדבר, העליות, הנפילות, המשברים וההצלחות שחוו באותה תקופה.   למה התורה נתנה במדבר? למדבר ישנם אפיונים שונים. המדרש (תנחומא פרשת חקת אות כא) מתאר לנו מספר סיבות מדוע התורה נתנה דווקא במדבר:   א.    "למה נתנה במדבר? שאלו נתנה להם בארץ היה שבטו שנתנה בתחומו מדיין ואומר: "אנו קודם בה" לכך נתנה במדבר שיהו הכל שוין בה {שוויון הזדמנויות} ,   ב.    ועוד למה נתנה במדבר? כשם שמדבר לא נזרע ולא נעבד, כך המקבל עליו דברי תורה פורקין ממנו עול גלות ועול דרך ארץ {פטור ממחויבויות} ,   ג.     וכשם שמדבר אין מעלה ארנון {מיסים} , כך בני תורה בני חורין בעולם הזה {חירות אמתית} ,   ד.     דבר אחר: מי מקיים

בס"ד פרשת במדבר – ודגלו עליי אהבה " דגל, מה זה? כלונס ומטלית אריג, לא אדוני! דגל הוא למעלה מזה. בדגל מוליכים בני אדם לאשר רוצים ואפילו לארץ היעודה. למען דגל הם חיים ומתים. זהו הדבר היחיד אשר למענו הם מוכנים למות בהמוניהם, אם מחנכים אותם לכך". כך כתב בנימין זאב הרצל לברון הירש.   לפני כמה שנים הונפו דגלי מצעד הגאווה לפני בנייני הרבנות הראשית בירושלים. מקרה זה הסעיר את הרבנים הראשית, והתעסקו בהם בתקשורת. אך בעצם למה?! זה רק דגלים, רק חתיכת בד! כמובן, שהדגל מבטא מבחינה סימבולית שייכות, אמירה ומסר לציבור.   מעניין שבפרשתנו כתוב: "איש על דגלו באותות לבית אבותם". הייתה חובה לכל שבט להניף את דגלו. המדרש מוסיף וכותב שהדגלים מבטאים את האהבה של ה' אלינו, כפי שנאמר בשיר השירים: "ודגלו עליי אהבה ". למה דווקא בדגלים יש ביטוי לאהבה בין עם ישראל לקב"ה?   אפשר לומר, שכפי שמעודדים של קבוצות ספורט מנופפים בדגלים לכבודה של הקבוצה, ככה גם אנחנו מנופפים בדגלים שה' ציווה אותנו כדי להביע את אהבתנו אליו, וממילא האהבה מתעוררת באופן הדדי.