דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת ראה – זהירות מאביוניות סתירה בין הפסוקים בפרשתנו אחר הציווי על שמיטת הכספים, ישנה הבטחה שאם נקיים מצווה זו לא יהיו בנו אביונים (דברים פרק טו, ד) : "אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ". אך לכאורה ניתן להקשות שהבטחה זו סותרת פסוק שמובא שבעה פסוקים אח"כ (דברים פרק טו, יא) : " כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ "; וממילא לא מובן, האם יהיה תמיד אביונים או שלא יפסקו? רש"י על הפסוק מביא את מדרש התנאים שמקשים קושיה זו ומתרץ על פי המדרש: "בזמן שאתם עושים רצונו של מקום - אביונים באחרים ולא בכם, וכשאין אתם עושים רצונו של מקום - אביונים בכם". דהיינו שההבטחה היא תלויה במעשים שלנו, שאם נעשה את רצון ה' לא יהיו בנו אביונים, ואם לא נעשה את רצון ה' יהיו לנו אביונים.   אסור לאדם להיות אביון הגמרא במסכת בבא מציעא (דף לג עמוד א) מושכת את משמעות הפסוק "לא יהיה בך אביון" לכיוון אחר, מהבטחה לציוויי, שאסור ל

בס"ד  פרשת ראה – סודה של ירושלים בספר "אל תשלח ידך אל הנער" מספר הרב ישראל מאיר לאו שהוא נסע פעם לבקר במצרים אצל הנשיא מובארק, ובין היתר נפגש גם עם המופתי של מצרים ד"ר מוחמד טנטאווי. הרב לאו הזמין אותו לבוא לבקר בירושלים, אבל המופתי אמר לו: "כל זמן שירושלים גנובה והיא תחת שלטון יהודי הוא אינו מוכן שבדרכון שלו תהיה חותמת של מדינת ישראל". הרב לאו אמר לו: "שמעתי שיש לך דוקטורט על היהדות והקוראן ואתה בקיא מאוד בקוראן, אולי אתה יכול ללומר לי כמה פעמים ירושלים מוזכרת בו?" המופתי ניסה להתחמק והעביר נושא, אבל הרב לאו לא וויתר. בסופו של דבר הוא אמר: "האם זה נכון שהתשובה הנכונה היא אפס פעמים?" והמופתי נאלץ להודות באמת: ירושלים בכלל לא נזכרת בקוראן.   בתנ"ך המילה ירושלים מוזכרת 664 פעמים (בנביאים ובכתובים), ומאז כל תפילה וכל ברכת המזון אנו מזכירים את ירושלים.   מעניין שבתורה עצמה ירושלים לא מופיעה כלל (אפילו פעם אחת), אך יש ביטוי אחר לירושלים. בפרשתנו מופיע 16 פעמים הביטוי "המקום אשר יבחר ה'". מתוך 21 פעמים שהו

 בס"ד פרשת עקב – החסידות תלויה בחידוש אישי למה אין בכל מאודכם? בפרשיית "והיה אם שמוע" שאנו אומרים בקריאת שמע לא מופיע הציווי "בכל מאדכם" (דברים פרק יא, יג) : "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם". ננסה להבין מדוע ציווי זה מופיע בפרשיית "ואהבת" ולא מופיע בפרשיית "והיה אם שמוע".   שלושה הסברים של הכלי יקר בעל הכלי יקר נותן שלושה הסברים לשאלה זו (דברים יא, יג) : א.     הציבור תמיד מעדיף חיים על פני כסף – "לפי מה שפירש רש"י שלכך נאמר "בכל מאדך" – "לפי שיש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו", מדקאמר יש לך אדם שמע מינה שדבר זה בלתי מצוי כי אם באדם אחד או מתי מספר שבטלה דעתם אצל כל אדם אבל לא בציבור כי לא שכיח הדבר שרבים יסכימו על דעה נפסדה זו ". (וכ"כ גם בעל האור החיים הקדוש) . ב.     הפסוקים כאן עוסקים בשכר טוב ולא בעונש – "ולפי מה שפירש רש"י "