דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת פקודי – כוחה של אחדות מי בנה את המשכן? בפרשתנו בסיום מלאכת בניית המשכן כתוב (שמות לט, לב) : " וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ ". ויש להקשות לכאורה רואים מהפסוקים שבצלאל וחכמי הלב היו אלו שפיקחו על המלאכה ובנו את המשכן, ולא כל בני ישראל?   בשם כל ישראל ומתרץ ה"אור החיים " הקדוש (שמות לט, לב): "עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה . והתורה נתנה להתקיים בכללות ישראל כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה".   מצוות "ואהבת לרעך כמוך" ממשיך ה " אור החיים " וכותב שכל ישראל הם בעומק דבר אחד ממש: "ואולי כי לזה רמז באומרו (ויקרא י"ט י"ח) : "ואהבת לרעך כמוך", פירוש לצד שהוא כמותך כי בשלומו ייטיב לך, ובאמצעותו אתה משלים שלימותך. ואם כן אינו אחר אלא אתה עצמך וכאחד מחלקיך".   שלמות תרי"ג מצוות ממשיך בעל " האור החיים " וכותב שבאופן זה כל א

 בס"ד פרשת ויקהל – "חכמת לב" למה במשכן חיפשו את הלב? בפרשתנו מוזכר 14 פעמים את המילה "לב". לצורך בניית המשכן ה' חיפש אנשים מיוחדים (שמות לה, י) : "וְכָל- חֲכַם-לֵב  בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה ה'". וצריך להבין מה זה "חכם לב"? לכאורה, היה מתאים יותר שרק אומנים מקצוענים שידועים לטוות, שיש לו ניסיון בתחום הבנייה, יבואו להקים את המשכן ולייצר את כליו, כיצד יועיל חכמי לב לעניין בניית המשכן? האם היינו נותנים לרופא לעשות ניתוח מסובך, כשהוא בעל רגשות רבים לתחום מבלי שבדקנו את רמת המקצועיות שלו?   האדמו"ר שתכנן מקווה מספרים על דרך הבדיחותא שחסידות אחת הייתה צריכה לבנות מקווה טהרה. אמרו החסידים בינם לבין עצמם: אנחנו לא צריכים אדריכל, לא צריכים מהנדס, יש לנו אדמו"ר וזה מספיק! הלכו החסידים לאדמו"ר לבקש שיתכנן להם מקווה. האדמו"ר למד את הסוגיות השונות, וכעבור מספר חודשים תכנן להם מקווה לפי כל ההידורים. החסידים החלו לבנות את המקווה מתוך התרגשות מרובה. ובשעה שהגיעו לחנוך את המקווה,

בס"ד פרשת פקודי – לראות את הענן סיום ספר שמות ספר שמות מסתיים בתיאור של "ענן" השוכן על אוהל מועד. הענן המוזכר 5 פעמים בפסוקים החותמים את הספר (שמות מ, לד-לח) : "וַיְכַס הֶעָנָן ... כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן ... וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן ... וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן ... כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם... בְּכָל מַסְעֵיהֶם".   ויש לשאול : מה משמעות ענן זה? לשם מה מסתיים הספר דווקא בתיאור של ענן השוכן על המשכן? מה התורה רוצה ללמדנו בכך?   ענן כביטוי להשגחת ה' נראה, שהענן מבטא את השגחת ה' ששורה על המשכן ועל בני ישראל. ענן זה דבר מעורפל , שמסתיר את ראיית האופק. גם כשה' נגלה אלינו זה רק בהסתר פנים: "ופני לא יראו", תמיד ישנו ענן שמסתיר את עצמותו של ה'. כפי שכתוב: "ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלוקים" המילים האחרונות של הספר: " בְּכָל מַסְעֵיהֶם " מלמדות אותנו, שהענן לא נשאר רק במשכן, אלא הולך אתנו בכל מסענו , יש ענן שמלווה אותנו תמיד.   התהליך של ספר שמות בספר שמות עברנו תהליך החל מ

 בס"ד פרשת תרומה – רגישות לזולת עיקר המשכן עבור הארון והכפורת פרשתנו עוסקת בבניית המשכן. הכלי הראשון שאותו מתארת התורה הוא ארון הברית. הרמב"ן כותב שעיקר המשכן הוא בשביל ארון הברית שעליו הכפורת. המיוחד בארון ששם נמצאים לוחות הברית, ובין שני הכרובים עובר הקול שה' מדבר דרכו לעם ישראל.   מבנה הכרובים על גבי הארון היתה מונחת הכפורת שעליה היו הכרובים. בתיאור הכרובים מובא ( שמות כה, כ ) : " וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים ". הרב יצחק אלחנן ספקטור [1] כתב שמהכפורת לומדים שתי נקודות, לחיים: א.   "פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה" – צריך לשאוף תמיד למעלה . לא להסתפק במקום שאדם נמצא. ב.     "וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו" – שההתעלות תהיה מתוך מבט על הזולת . לא להתעלות על חשבון הזולת – צריך להיות כל הזמן רגיש כלפי הסביבה.   לאן פני הכרובים פונים? הרב ספקטור מוסיף על פי הגמרא ( בבא בתרא צט ע"א) :   &qu