דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת אמור – מריבות מיותרות פרשיית המקלל בפרשתנו מסופר על מקלל שהזכיר שם שמים, ועונשו היה סקילה על ידי כל עם ישראל (ויקרא פרק כד, י-כג) : "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי: וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן... וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה": בקוראנו פרשייה זו ישנן כמה שאלות שדורשות הבנה: א.       על המקלל כתוב: " בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי" למה זה חשוב לנו לדעת? לשם מה זה נצרך? ב.        "וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי " – מי הוא אותו " ה ישראלי"?   מי הם המקלל ובן הישראלי?

 בס"ד פרשת אמור - העמל היומיומי   סיפור פתיחה כשהייתי אברך בישיבה יום אחד הגיע אליי החברותא שלי ועיניו נוצצות. מצאתי דרך איך להיות עשיר בלי להתאמץ. - "ומה הגילוי שמצאת?" התעניינתי. והחבר הסביר על שיטת מכירת מוצרים בשיטת פירמידה. רק צריך לרכוש תוסף תזונה שהוא מאוד בריא בכמה אלפי שקלים, לשכנע עוד חמישה אנשים לקנות גם, ואח"כ הכסף זורם ללא הפסקה. קצת התווכחתי אתו, אך מכיוון שהוא היה נחוש בעניין לא רציתי לצנן לו את ההתלהבות. הוא היה משוכנע בכך שתוך כמה חודשים מאברך תפרן הוא יצליח לקנות בית יוקרתי. כעבור כמה חודשים, הוא אמר לי בפנים נפולות את המשפט: "כנראה שאין כסף בקלות! זה פשוט לא עובד! רק הפסדתי הרבה זמן וכסף!"   מועדים, מנורה ושולחן בפרשת השבוע שלנו, אחר שמסופר לנו על מועדי ישראל, התורה לפתע מציינת את החובה להדליק את המנורה במשכן, ולערוך את לחם הפנים על השולחן. ויש לתמוה , מדוע דווקא כאן מופיע הציווי להדליק את המנורה ולערוך את שולחן לחם הפנים? היה יותר מתאים שציווי זה יופיע אחרי הציווי לבנות את המשכן (בסוף ספר שמות), או במקומות אחרים בתורה?

בס"ד שביעי של פסח - אמונה מתוך מחיקת האלטרנטיבות הלל מרצבך Required attribution text: by Lidia Kozenitzky, available from הבנת הרקע לאמונה בה' ובמשה לפני אזכור שירת הים ישנם פסוקים שנותנים לנו את הרקע לשירה (שמות י, ל-לא) : "וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם. וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". ויש לשאול כמה שאלות: א.      למה הפסוקים מאריכים לפרט , היה מספיק לכתוב: "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים" ומיד: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" ולמה הוסיפה התורה: "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" ואח"כ את "וירא ישראל את היד הגדולה "? ב.      מדוע התורה מדגישה שישראל ראו את מצרים מת על שפת הים , לכאורה העיקר זה שעם ישראל ניצל, מדוע היה חשיבות שיראו את מצרים מת על מנת להביאם לישועה? ג.       למה אמר " וַי

בס"ד פרשת ויקרא – להקריב כדי להתקרב תמונה - הזכויות יוצרים למכון המקדש ·        ·       השאלות הגדולות ביותר בספר ויקרא הם: o      מה הסיפור של הקורבנות? o      קשה לנו להבין מה זה קורבנות? o      מה אשמים הבהמות שאנו מקריבים אותם? ·       תשובה : הקרבה זה הרגע הטוב ביותר של החיים. הכי משמעותי בעולם. ·       בזמן המלחמה באוקריינה ראינו מה זו הקרבה. איך מובילים ילדים יתומים לארץ ישראל אחרי מסע מתיש. איך אנשים נוסעים כדי להכין להם אוכל. כדי לבנות בתי חולים. ·       הרב אברימי וולף נפרד מילדי היתומים באודסה ונשאר שם עם הזקנים. אפשר היה לראות את הדמעות שלו. ·       המילה הקרבה נתפסת בימינו כמו אומללות "להתקרבן". לתת מעצמי סתם. אבל האמת שכולנו מעריצים את ההקרבה. ·       בשביל להתקרב צריך להקריב. ·       אם אדם רוצה להתקרב אל ה' הוא לא יכול להישאר במקום שלו. הוא צריך להקריב מעצמך. ·       היכולת לגדול דורשת ממך להקריב מעצמך, לוותר מעט על משהו בך, ואז תגיע למשהו גדול יותר. כך העולם בנוי. ·       בימים האחרונים אנו רואים מה זה אנשים גדולים. שמוותרים