שביעי של פסח - קריעת ים סוף - אמונה מתוך מחיקת האלטרנטיבה
בס"ד
שביעי של פסח - אמונה מתוך מחיקת האלטרנטיבות
הלל מרצבך
Required attribution text: by Lidia Kozenitzky, available from
הבנת הרקע לאמונה בה' ובמשה
לפני אזכור שירת הים ישנם פסוקים
שנותנים לנו את הרקע לשירה (שמות
י, ל-לא):
"וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת
יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם.
וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ
הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ".
ויש
לשאול כמה שאלות:
א. למה הפסוקים
מאריכים לפרט, היה מספיק לכתוב: "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים"
ומיד: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" ולמה הוסיפה התורה: "וירא ישראל את
מצרים מת על שפת הים" ואח"כ את "וירא ישראל את היד
הגדולה"?
ב.
מדוע התורה מדגישה שישראל ראו את מצרים
מת על שפת הים, לכאורה העיקר זה שעם ישראל ניצל, מדוע היה חשיבות שיראו את
מצרים מת על מנת להביאם לישועה?
ג.
למה אמר "וַיַּרְא
יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם" ולכאורה היה צריך להיות כתוב "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת המִצְרִיִם שמֵתו עַל שְׂפַת הַיָּם" כלומר שה' ראה את אותם בני
האדם ולא את מצרים שהכוונה בארץ מצרים?
ד. מהו
החידוש בכך שהאמינו
בה' לאחר שקרע להם את הים ולכאורה זה ברור שיאמינו בה' לאחר נס כל כך גדול, אם
הם היו מאמינים לאחר ייסורים קשים כגון בשואה זה היה חידוש, אך בניסים כל
כך גדולים שראו הדבר ברור שצריך להאמין? (ענינו על שאלה הזו בעבר תשובה אחרת).
קשר
זוגי בין עם ישראל לה'
ושמעתי
מפי ידידי ר' שגב כהן הי"ו רעיון נפלא, שעל מנת לענות על השאלות הללו, יש לבאר שהקשר
בין הקב"ה לעם ישראל משול לקשר של גבר ואשה, כפי שמובא בשיר השירים
בעניין הדוד והרעיה (וכפי שאנו קוראים בשבת חול המועד פסח).
קשר זוגי
בנוי מכמה שלבים. השלב הראשון הוא שלב ההיכרות של האירוסין, זהו השלב בו בונים את האמון
בין אחד לשני. אמונה היא מלשון אמון, על מנת להגיע לאמון מלא צריך לעבור כמה
תהליכים בנפש.
החיבור של ישראל למצרים
עם
ישראל היה דבוק במצרים ובאלוהיהם, וכבר אמרו חז"ל (ילקוט שמעוני)
שהיו עובדי
עבודה זרה אפילו ביציאת מצרים: "הללו עובדים ע"ז והללו עובדי
ע"ז". הניתוק ממצרים היה קשה מאוד לעם ישראל אפילו שהיה להם רע
שם. עם ישראל היו קשורים למצרים כפי שהם מעידים: "זכרנו את הדגה אשר אכלנו
במצרים, ואת הבצלים, השומים, החצילים והאבטיחים אשר אכלנו חינם".
חז"ל
מספרים לנו ש- 4/5 (80%) מבני ישראל מתו במצרים כי לא היו ראויים לצאת, הם התנהגו
כמו המצרים. ולכן עם כל הרצון לצאת משעבוד הם עדיין חשו תלות במצרים, והיו מחוברים
למצרים מכל הבחינות.
עם
ישראל בודק את ה'
כאשר
בא הקב"ה לגאול את ישראל זו הפעם הראשונה בה עם ישראל בתור עם באים במגע ישיר
עם הבורא. עד אז עדיין לא היה להם אמון מלא בהקב"ה, עדיין היו פקפוקים
בעצם הקשר עם הדוד.
מצרים הייתה
מלאה כשפים והיו להם כוחות של שליטה בטבע, ועצם זה שראו את 10 המכות זה לא נתן עדיין
בטחון ואמון מלא שבאמת יד ה' היא המוחלטת ואין עוד בלתה. הייתה אפשרות מבחינתם, שמשה
רבינו הוא אולי מכשף גדול והצליח קצת, אך לא בטוח שיחזיק מעמד. כלומר, הקשר עם ה'
גם לאחר המכות לא היה קשר של אמון מלא ועדיין נותרה בנפשם לחלוחית של אמונה
במצרים.
ההתנתקות מבת הזוג הקודמת
כדי
שקשר יהיה שלם בין בני זוג צריך שלא יהיו שחקנים זרים אחרים בתמונה.
הגמרא אומרת:
'גרוש שנשא גרושה ארבע דעות נמצאות במיטה אחת'. כלומר שכל אחד חושב על בן זוגו
הנוכחי ועל בן זוגו הקודם.
ויש להקשות
למה הגמרא לא אמרה זאת גם על אלמן שנשא אלמנה ארבע דעות במיטה, ובפרט שבאלמן
ואלמנה צריך להיות יותר קשה שלא לזכור את בן הזוג הקודם כיון שהפרידה ממנו לא היתה
מתוך רצון אלא הוא מת ויתכן שהיתה להם אהבה אמיתית?
אלא שיש
לומר שכאשר בן הזוג הקודם בחיים כיון שיש אפשרות תיאורית שהקשר יחזור עשויים
להיות בלבולים, ואדם חושב על זיווגו הקודם, משום שהוא עדיין בחיים. אך באלמנות
כיון שבן הזוג לא קיים ואין שום אפשרות שהקשר יחזור אין מקום ליצר להכניס מחשבות
כאלו.
ניתן
ללמוד מכאן, שכשיש לאדם קשר ישן ורוצה להתחבר לקשר חדש. הוא צריך למחוק את העבר
שלו לחלוטין להתאבל עליו ממש כמו אלמן, אך אם יש במחשבה מקום כלשהוא לקשר הישן גם
הקשר החדש לא יצליח לגמרי, משום שתמיד תהיינה מחשבות על העבר.
גם כאן
ישראל היו עדיין דבוקים במצרים, ולכן לא היה מקום לקשר מוחלט עם הקב"ה.
משום שהיה להם ספק האם באמת המכות במצרים היו מה' או אולי מעשה כשפים, והקשר עדיין
לא היה שלם עם ה' ולא היה להם אמון מלא בו עד קריעת ים סוף.
תפילה
לשכיחת התלמוד הבבלי
על פי
זה ניתן להסביר מדוע רבי זירא בשעה שעלה לארץ ישראל התפלל שתלמוד בבלי ישכח
ממנו כדי שיהיה מקום לקשר החדש עם התלמוד הירושלמי, שיצליח להתחבר באופן
מוחלט לתלמוד הבבלי.
מה
השתנה בקריעת ים סוף?
לאחר
שהים נסגר על המצרים הכל השתנה:
"וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת
יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם" – עם ישראל נושע באופן מוחלט מרדיפת
המצרים בים סוף.
ואז מתוך "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת
מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם" – שראו שאין לאן לחזור, ש"אמא מצרים"
מתה לחלוטין, והאהבה הקודמת לא תחזור. מתוך כך ניתן לפתח אהבה חדשה. וכעת הם
יכולים לחוש ולזהות מי עשה את כל 10 המכות: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד
הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם". שעד עכשיו היה לישראל פקפוק האם המכות היו מעשה
כשפים או יד ה', וכעת התברר להם למפרע שהכל היה יד ה', ולכן מה שעשה ה' במצרים
התגלה כעת.
וזה הוביל אותם לקבלת יראת שמים:
"וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה'" ומתוך כך הגיעו גם למציאות של אמון מלא:
"וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ".
מתוך כך מתאפשר לעם ישראל לשיר את שירת
הים ולהתכונן לקבלת התורה, שהוגדר בחז"ל: "כיום שמחת ליבו" יום
הנישואים.
תשובות
לשאלות שנשאלו
וממילא ענינו לשאלות שעלו קודם.
א. למה התורה מאריכה?
הפסוקים מדגישים את מיתת מצרים כדי להבהיר לנו שהדרך להגיע לאמון היא על ידי מחיקת
הקשר הקודם שעם ישראל היה טמון בו. מתוך המחיקה המוחלטת ניתן לפתח את התלות המוחלטת בה'.
ב.
למה כתוב שראו את מצרים מת? רק ראיית עם
ישראל את מצרים בשעה שמתו אפשרה לעם ישראל להבין ולפנים שה' הוא השליט הבלעדי
ואין בלתו, ומכוח זה התבררה להם האמונה בה'.
ג.
למה לא כתוב שהמצרים מתו אלא "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם"? לא רק כמה אנשים מצריים מתו
ה', אלא עם ישראל הבין שכל התרבות והאהבה המצרית השתחררו ממנו לחלוטין
באותם רגעים.
ד. מה החידוש שהאמינו
בה' לאחר קריעת ים סוף? שכעת ישנו אמון מלא בקב"ה. ואין כאן משחקי
כוחות. עם ישראל גילה שה' הוא האלהים, ואין בזה כוח זמני, שהיום מצליח ומחר נופל.
האם
הים נקרע או נגזר?
חז"ל
קוראים למאורע שאנו עברנו "קריעת ים סוף" אפילו שבתורה קוראים לו
בקיעה, גזירה (כפי שמופיע בתהילים). מדוע חז"ל השתמשו בביטוי זה?
נראה
לומר שיש כאן רעיון דומה. חז"ל רצו להבהיר לנו שכדי שתהיה משמעות אמונית
לאירוע הזה, היה צורך בקריעה. לקרוע את התרבות הקודמת של המצרים ורק מתוך
כך ניתן להגיע לשירת הים.
קשה
זיווגו ופרנסתו כקריעת ים סוף
דברי
חז"ל "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף" מקבלים כעת משמעות נוספת,
היכולת ליצור זוגיות היא מתוך הכרה מוחלטת שזה הזוגיות שלך, ויש לך בכך אמונה
מוחלטת. רק ככה ניתן לפתור הרבה קשיים זוגיים.
וממילא
גם דברי חז"ל: "קשה פרנסתם של ישראל כקריעת ים סוף", על מנת שאדם
יהיה מרוצה ממקום עבודתו הוא צריך להאמין שזה המקום הנכון לו לעבוד, ולהתנתק
מהשוואות ומקומות אחרים.
לסיום
שנזכה
להפנים שאין לנו אהבה מלבד אהבת ה', ומתוך כך תתחזק האמונה שלנו בו לעולם ועד. ומתוך
נזכה ש"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". חג שמח.
תגובות
הוסף רשומת תגובה