דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד פרשת קרח – האדם אינו הא-ל טענתו של קרח הייתה: "כל העדה כולם קדושים, ובתוכם ה'". ה' נמצא בתוכנו, ואם כן "מדוע תתנשאו?" הרי כולם שווים, אין שום הבדל בין בני אדם, בכולם נמצא א-לוהות.   טענתו של קרח, מזכירה את טענת הנחש הקדמוני: "והייתם כא-לוהים". אין שום הבדל ביניכם לה', הכל ישות אחת, ולכן תחליטו בעצמכם מה טוב לכם.   טענה דומה טען שְׂפִּינוֹזָה (פילוסוף יהודי-הולנדי שחי לפני 350 שנה, נחשב כאחד מאבות החילוניות והספקנות. וממייסדי שיטת ביקורת המקרא). שפינוזה היה אבי שיטת הפַּנְתֶאִיזְם (הרכב של המילים: "פן"; ו"תאוס" מיוונית); כלומר "הכל א-לוהים". לטענתו, הא-ל והטבע הם ישויות זהות. הפנתאיזם דוחה את האמונה בא-לוהות על-טבעית או חיצונית ליקום טרנס-צנדנטית.   המדרש מספר שקרח טוען: "בית מלא ספרי תורה טעון מזוזה?" – הרי הכל קדוש. "ציצית שכולה תכלת, פתיל אחד לא יפטור אותה?" אצלנו היה טשטוש מוחלט בין רמות של קדושה.   פעם ישבתי עם כמה חברים בסעודה ופטפטנו על כל מיני דברים. ומישה

 בס"ד פרשת קרח - "דבר אליי בפרחים" פתיח לאחר שקרח ועדתו מקבלים את עונשם, ה' כועס ומתפרצת מגפה שגובה את מותם של 14,700 מעם ישראל. לאחר עצירת המגיפה, מודיע ה' למשה שכל שבט יקח מטה ויכתוב עליו את שמו, ויניחו המטות עם מטהו של אהרון באוהל מועד, והמטה שיפרח הוא האיש שה' בחר בו להיות הכהן הגדול. ובכך יסור הקטרוג שקיים כנגד משה ואהרון. ואכן כך עושה משה, נשיאי השבטים מביאים כל אחד את מטהו יחד עם מטה אהרון. ומניח משה את המטות לפני ה' באוהל מועד. כאשר אמר ה', כך היה (במדבר פרק יז, כב-כד) : "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים: וַיֹּצֵא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמַּטֹּת מִלִּפְנֵי ה' אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ מַטֵּהוּ".   שאלות ויש לשאול כמה שאלות על נס פריחת מטה אהרון: א.     מדוע הנס נעשה בלילה בתוך אהל מועד, הרי זה ממעיט את הנס שיכולים לטעון שמשה החליף בלילה את מטה אהרון? (כל קוסם מתחיל אם תביא לו 13 מט

 בס"ד פרשת שלח לך – מבט אחר למציאות בפרשתנו מובא חטאם של המרגלים הידוע בחומרתו הרבה עד שהקב"ה מחליט לאחר החטא שהוא מכלה ומשמיד את כל עמ"י: " אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו: " (במדבר יד, יב)  ולאחר תחנוניו של משה מסכים הקב"ה לסלוח לכל עמ"י ולא להשמיד אותם ומסתפק בעונש שלא יזכו כל אותו הדור לראות את ארץ ישראל: " אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה: " (במדבר יד, כג) וכן קללה על כך שימותו כל אותו הדור במדבר: " במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי: " (במדבר יד, כט) . ולא מסתפק בכך ומוסיף להעניש את בניהם שיהיו כרועי צאן במדבר ארבעים שנה: " ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר: " (במדבר יד, לג) . כל זה עונשם של כל עמ"י אך המרגלים עצמם מתים במגפה נוראה כפי שכתוב: " וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה': " (במדבר יד, לז)   עונשים כבדים אלה לא מובנים לנו כשאנו באים לדון בחטאם של המרגלים, ע&q

בס"ד פרשת שלח – שני זיכרונות במצוות ציצית שני זכרונות בציצית בפרשת ציצית כתוב (במדבר פרק טו, לט-מ) : " וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:  לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵא-לֹהֵיכֶם ". ישנה כפילות של הזיכרון במצוות ציצית. וצריך להבין מדוע נכפל פעמיים העניין של הזיכרון בציצית?   שני פירושים במהות מצוות ציצית בשאלה מה מהותה של מצוות ציצית מצאנו 2 הסברים בראשונים: האבן עזרא (במדבר טו לט) : "והמתפללים בטלית בשעת התפלה, יעשו זה בעבור שיקראו בקריאת שמע "והיה לכם לציצית"... רק לפי דעתי יותר הוא חייב להתעטף בציצית בשאר השעות משעת התפלה , למען יזכור ולא ישגה ולא יעשה עבירה בכל שעה , כי בשעת התפלה לא יעשה עבירה". כוונתו לומר שמצד האמת יותר חשוב להיות עם ציצית דווקא בשעה שאדם נמצא במקומות אחרים, שעיקר מטרת הציצית לשמור על האדם , שיזכור את ה', ולא יטעה אחר

  בס"ד פרשת שלח לך – למה שוב מרגלים? יש לתמוה על יהושע מדוע אחרי שהוא ראה מה קרה עם המרגלים ששלח משה, הוא שולח מרגלים לרגל את יריחו? וכי הוא רוצה ששוב המרגלים יחלישו את העם? וכי אין לו אמונה שה' יעזור להם? האם הוא לא זוכר שעם ישראל נענש 40 שנים להסתובב במדבר כנגד 40 הימים שהמרגלים ריגלו בארץ ישראל? המלבי"ם בפירשו להפטרה עונה על שאלה זו, בכך שמבאר שהמרגלים ששלח משה נועדו בכדי לדעת האם להיכנס לארץ ישראל, ולעומת זאת המרגלים ששלח יהושע נשלחו כדי לדעת כיצד לכבוש את יריחו וסביבותיה. ולשם כך המלבי"ם מונה חמישה (שהם 7) הבדלים בין סוגי המרגלים: א.     סיכום ההבדלים:   מרגלי משה מרגלי יהושע א.    מי ביקש לשלוח את המרגלים? העם "ותקרבון אלי כולכם" יהושע ב.    מהיכן נשלחו המרגלים? ממקום רחוק – מדבר פארן. לבדוק אם יכולים לכובשה מקום קרוב – שטים. ללמוד כיצד לכובשה ג.     לצורך מה הולכים? לתור – "הטובה היא אם רעה"

פרשת שלח לך – מבט לאינסוף   בהתבוננות בסיפורם של חטא המרגלים, ניתן לזהות שפועל המילה " לתור " חוזר פעמים רבות. המרגלים יצאו לתור את הארץ, כתייר שבא להסתכל ולבחון האם המקום חיובי או שלילי. ובכך נפלו בהוצאת דיבת הארץ.   נשיב לב, שבפרשיית ציצית (בסוף הפרשה), אחרי הציווי: "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת ", מופיע אזהרה: " וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם ". נראה, שהתורה רומזת שתיקון חטא המרגלים נעשה על ידי פתיל התכלת .   ויש לנסות להבין כיצד פתיל התכלת מתקן את הקלקול שהיה אצל המרגלים?   ונראה לענות , שחטא המרגלים נבע מתוך מבט מצומצם על האויבים המסוכנים שבארץ ישראל: "הֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם". במבט שטחי אכן אין סיכוי לעם ישראל לכבוש אותם. אך כשיש מבט אמוני שה' יעזור לכבוש את הארץ: "אֵין לַה' מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט".   לעומת המבט של המרגלים, פתיל התכלת אמור להרחיב לנו את המבט, להביא אותנו להתבונן באינסוף . וכדברי הג