פרשת כי תבוא - ההפך מהר סיני

בס"ד

פרשת כי תבוא - ההיפך מהר סיני

תיאור המעמד הברית בכניסה לארץ

בפרשתנו מובא פעם נוספת (אחרי שהופיע כבר בפרשת ראה) הציווי על המעמד המיוחד שצריך לעשות בכניסה לארץ ישראל בהר גריזים ובהר עיבל (דברים פרק כז, א-ט):

"וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד: וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל:... וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב... וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים... וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל ... וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם:"

 

המשנה במסכת סוטה (פ"ז מ"ה), מתארת את מבנה המעמד המרשים שהיה באותה העת:

"ברכות וקללות כיצד? כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם... ששה שבטים עלו לראש הר גרזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל, והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע, הכהנים מקיפין את הארון, והלויים את הכהנים, וכל ישראל מכאן ומכאן. הפכו פניהם כלפי הר גרזים ופתחו בברכה, ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה, ואלו ואלו עונין אמן. הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה, "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה", ואלו ואלו עונין אמן, עד שגומרין ברכות וקללות. ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד, וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון".

מעמד זה היה מאוד מיוחד, שנעשה פעם אחת בהיסטוריה בימי יהושע. הוא התקיים בתאריך י' ניסן, יום המעבר של עם ישראל את הירדן לארץ ישראל. ננסה להבין קצת את עניינו ומהותו של מעמד זה. ולמה הוא חשוב כל כך.

שמעתי בשם הרב ישראל אריאל (ליבוביץ לשעבר, מיצהר, בחוברת "טבור הארץ") ביאור למעמד זה. המעמד במהותו הוא המעמד החוזר של הר סיני שבארץ ישראל. אך באופן הפוך.

מעבר להקבלות השונות שניתן לזהות בין מעמד הר סיני למעמד הר גריזים והר עיבל במספר היבטים יש במעמד זה השלמה למעמד הר סיני. נתחיל בצדדים הדומה.

 

המשותף למעמד הר סיני ומעמד הרב גריזים והר עיבל

א.              התקדשות העם

"וירד משה מן ההר אל העם ויקדש את העם..." [שמות פרק י"ט, פסוק י"ד].

"ויאמר יהושע אל העם התקדשו ..." [יהושע פרק ג', פסוק ה'].

ב.              בקול רם

"... ויהיו קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאוד..." [שם, פסוק ט"ז].

"וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם" [דברים פרק כ"ז, פסוק י"ד].

ג. סביב להר

"...ויתיצבו בתחתית ההר" [שם, פרק י"ז].

"אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים... הר עיבל" [דברים פרק כ"ז, פסוק י"ב].

ד.              דבר ה' נמסר לעם

"וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר..." [שם, פסוק כ'].

"וידבר ה' את כל הדברים האלה לאמר" [שמות כ', א'].

"וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל..." [דברים פרק כ"ז, פסוק י"ד].

ה.             התורה נכתבת אחר כך על האבנים

"ויתן אל משה ככלות לדבר אתו בהר סיני שני לחת העדת לחת אבן כתובים באצבע אלוקים" [שמות ל"א, י"א].

"אז יבנה יהושע מזבח... ויכתב שם על האבנים את משנה תורת משה..." [יהושע ח', פסוקים ל'-ל"ב].

 

ההבדל בין הר סיני למעמד הברית בארץ ישראל

ניתן לזהות מספר הבדלים מהותיים:

א.    מבנה הפוך - אם בהר סיני התורה הייתה למעלה בהר ועם ישראל למטה, כעת התורה היא למטה, שם נמצאים הכהנים, אח"כ הלווים והעם נמצא למעלה.

ב.    קמור וקעור - הר סיני הוא קמור, עליו מקבלים את התורה. ואילו במעמד הר גריזים והר עיבל הם יצורים מבנה קעור. התורה מתקבלת בין שני ההרים (יחד נוצר המעגל השלם).

ג.     מי המוסר? - התורה בהר סיני התורה יורדת מפי הגבורה, וכאן היא צומחת מהכהנים שנמצאים למטה ומשם מוסרים את התורה לבני ישראל שנמצאים מעליהם.

ד.    אקטיביות ופסיביות של בני ישראל - במעמד הר סיני בני ישראל לא מדברים, אלא רק מתעלפים הם פסיביים לחלוטין, ואילו במעמד בארץ ישראל הם עונים אמן על כל דבר ודבר.

ה.    תנועת מסירת התורה - בהר סיני התורה יורדת מלמעלה למטה "נעשה ונשמע", ואילו בכניסה לארץ ישראל התורה יונקת מהארציות ומשם משפיעה את אורה בבחינת "לא בשמים היא".

ו.      תורה שבכתב ותושב"ע - אפשר לומר שהתורה בהר סיני זה תורה שבכתב, ואילו בכניסה לארץ ישראל זה התורה שבעל פה, שניתנת לעם ישראל ליצור אותה.

 

תורה ארץ ישראל מול תורת חו"ל

עניינה של ארץ ישראל זה ליצור תורה פעילה וחיה. "ותן חלקנו בתורתך". תורה שמנביעה את עצמה מבפנים לבחוץ. אין ספק שאנו זקוקים גם לתורה משמים, שמכתיבה לנו ונותנת לנו את ההוראות כיצד לפעול בעולם, אך ה' רוצה ללמדנו שאנו בעצמנו צריכים לזכות לחלק שלנו בתורה. להנביע את כוחות החיים שלנו על מנת שהתורה תהיה שלנו.

אולי זו משמעות הפסוק [דברים כ"ז, פסוק ח']: "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב". ומסבירה המשנה בסוטה [ל"ב.] "בשבעים לשון". צריך לכתוב דברי תורה "בשבעים לשון". התורה היא כבר לא רק דבר ה' אלא מתורגמת לשפה שלנו, והיא צריכה לעבור הלאה. בחו"ל אנו רק שומרים ומשמרים את הקיים "ד' אמות של הלכה", בארץ ישראל אנו מפתחים ומעצמים את התורה.

בארץ ה' רוצה שניקח את התורה, ננביע אותה ונעצים אותה.

 

החיבור לתורה מתקיים כשאנו חלק ממנה

אני ספק שקיום התורה והמצוות חייב להתחיל מתוך מחויבות והתבטלות. לשם כך זכינו לכפיית הר כגיגית, אך לאחר מכן הוא חייב להמשיך לבחירה ונביעה פנימית. לקבלה מתוך רצון פנימית.

חושבני לענ"ד, שבכך נוצר החיבור השלם יותר של האדם לתורה. בזה שאדם מרגיש שהוא חלק מהתורה, ולא רק מבצע פקודות, הוא מרגיש חלק מהתורה עצמה. זוהי תורת ארץ ישראל היונקת את התורה מהארץ ומצמיחה אותה.

 

אנו עומדים סמוכים לפני ראש השנה. נישא תפילה לקראת השנה החדשה, שנקיים את המצוות מתוך החיבור לתורה ולדבר ה' כפעילים ומחוברים, ולא כמצוות אנשים מלומדה.








תגובות

הנקראים ביותר

פרשת תולדות - אהבת הילדים ללא תנאי

פרשת תזריע - מאמין וזורע

פרשת ויצא - האמת שנראית כשקר

פרשת כי תשא - בין הרצוי למצוי

פרשת נח - פתיחות או סגירות

פרשת בראשית - מה רע בעץ הדעת?

פרשת לך לך - תאווה או אחווה

פרשת לך לך - איך מקרבים?

פרשת תצוה - להאיר את העולם

פרשת תרומה - רגישות לזולת