בס"ד

פרשת בהעלתך – רגעי כינוס ופיזור

בפרשיית החצוצרות ניתן לראות מבנה מאוד מעניין (במדבר פרק י, א-יא):

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת:

א.  וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:

ב.  וְאִם בְּאַחַת יִתְקָעוּ וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל:

ג.    וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה:

ד.   וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם:

וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ:

וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:

1.   וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם:

2.   וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:

מפסוקים אלו רואים שיש שני סוגי תקיעות שהיו תוקעים במדבר.

א.  תקיעה לכינוס. (תקיעה אחת לכינוס הנשיאים)

ב.   תרועה להתפזרות ויציאה להליכה (פעם אחת ופעם שנייה).

וכן ישנם שני סוגי תקיעות שהיו תוקעים אחר כך בדורות שאחרי המדבר:

א.  תרועה בשעת מלחמה.

ב.   תקיעה בשעת הקרבת הקורבנות, בשבתות, מועדים וראשי חודשים.

 

ויש לשאול מדוע נאמר "חקת עולם לדורותיכם" אחרי אזכור התקיעות במשכן, הרי אין זה לדורות, אלא רק לתקופת המשכן?

ובנוסף יש לשאול, מדוע על ידי השופרות נזכרים בה'? מה מיוחד בשופרות הללו?

 

ונראה לענ"ד לתרץ, שבין הציווי לתקיעות בתקופת המדבר לציווי על התקיעות העתידיות, כתוב שזה "חקת עולם לדורותיכם", משום שאותו מבנה שהיה במדבר קיים לדורות.

כפי שבמשכן התקיעה הייתה לכינוס, והתרועה לפיזור (להמשיך את התנועה), ככה גם לעתיד לבוא: התקיעה נועדה לכינוס עם ישראל סביב המקדש, והתרועה נועדה לצאת למלחמה לתנועה החוצה. זהו המסר לדורות. 

(והוסיף גיסי יעקב ניצן, שבזמן העתידי שיתקעו יזכרו את התקיעות שהיו במשכן. שהכל יונק מתוך המשכן עצמו.)

יוצא שישנם שני סוגי קולות:

התקיעה – הקול הישר – עניינו כינוס – קול פשוט.

התרועה – היא רעועה, מתפזרת, יציאה מהקו הישר.

גם החיים שלנו ככה בנויים. קו ישר וקו רציף.

בקו הישר – אנחנו עומדים בישרות מול האמת, זמן התפילה שלנו. זמן הכינוס, זמן הרוגע. זמן לימוד התורה.

בקו הרעוע – אנחנו יוצאים לעולם, נופלים, קמים, נלחמים. שם יש הרבה שברים, אבל אח"כ חוזרים לנקודת הכינוס.

התורה מחדשת, תזכור שיש תקופות של תקיעה, שהדברים פשוטים וישרים. ויש תקופות רעועות, של אי הבנות, של הסתר פנים, של התמודדויות.

הכל מאתו יתברך, הוא מלווה אותך תמיד, כפי שעשה במדבר: בתקיעה ובתרועה.

 

ומוסיפה התורה חידוש מדהים: תזכור שדווקא בתקופות הקשות, אתה מתקדם יותר, גם כשיש שבר, גם כשלא מובן, אתה מתפתח הכי הרבה. אתה מתקדם בהליכה במדבר, ואתה כובש מקומות נוספים במלחמה שלך. נכון זה קשה, זה זמן לא ברור, אבל שם אתה נבנה לא פחות מהכינוס הקדוש מול אנשי הקודש.

"ונזכרתם לפני ה' א-להכם", תזכור שה' אתך גם כשאתה בקרב. תזכור שגם כשאתה רואה דם, ולא מבין, ה' הוליך את אבותך במדבר בתקופות קשות, והיה איתם.

"זכרתי לך חסד נעורייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".