פרשת ראה - אחריות היחיד על הכלל
פרשת ראה – אחריות היחיד על הכלל
הרב הלל מרצבך
ותמהו
הפרשנים מדוע פותחת בלשון יחיד (ראה) ועוברת ללשון רבים (לפניכם, תשמעו).
תשובות
שונות נתנו בזה. החתם סופר ביאר שמרמז על מה שכתוב בגמרא (תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד א):
"ת"ר: לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה
אחת - אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה".
וכן נפסק להלכה ברמב"ם (הלכות תשובה פ"ג ה"ד) שכל אדם צריך להבין את גודל האחריות
שלו בכל מעשה שהוא עושה.
כל
אחד צריך לדעת אם גודל האחריות שיש למעשיו שהם משפיעים לא רק עליו אלא על כל העולם
כולו.
כל
הצרות הם בגללנו
הרב
חיים קנייבסקי שליט"א אמר פעם שכל אחד צריך לדעת שכל הצרות שקורות בעולם הם
בגללו, משום שיש לנו אחריות על הכלל שלא חזרנו בתשובה כראוי. ואפילו שזה לא באופן
ישיר בגלל, אלא רק ב"גרמא" בגלל עוונותינו, כתוב בגמרא (בבא קמא נה ע"ב, וקיט ע"א): ש"גרמא פטור בדיני אדם" אך
"חייב בדיני שמים". וא"כ אנו צריכים לקחת אחריות לא רק על מעשנו
הפרטיים אלא על הכלל כולו.
הצד
החיובי של גודל האחריות
עקרון זה לא נועד להלחיץ אלא בעיקר באופן החיובי,
שאנו יכולים במעשה אחד לשנות את העולם. שהרי הגמרא כותבת (תלמוד בבלי מסכת יומא דף פו עמוד ב): "תניא, היה רבי מאיר אומר: גדולה תשובה, שבשביל
יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו, שנאמר "ארפא משובתם אהבם נדבה
כי שב אפי ממנו". "מהם" לא נאמר, אלא "ממנו"". אדם
אחד יכול לשנות אל כל העולם כולו.
ובאותו
אופן ניתן להסביר את דבריו של הלל הזקן שאמר בשמחת בית השואבה (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נג עמוד א): "תניא, אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה
שמח בשמחת בית השואבה אמר כן: אם אני כאן - הכל כאן, ואם איני כאן - מי כאן?"
שהרי זה נשמע קצת גאווה, וכי רק הוא קובע מה קורה בעולם? אלא שצריך לומר שכוונתו הייתה
להעביר מסר לכל החוגגים שכל אחד צריך להבין את גודל האחריות שיש לו: 'אם אני אגיע
יהיה קדושה ויהיה יראת שמים, ויהיה שמחת בית השואבה. אך אם אתעצל ואסמוך על אחרים,
לעולם לא יקרה שום דבר'. באופן כזה, יש סיכוי לחולל משהו, כשכל אחד מבין שכל
האחריות מוטלת עליו.
סיפור
מספרים על הרב אריה לוין זצ"ל (מנהל
ת"ת עץ חיים) שהיה נוהג להעמיד את הילד שהוא בר המצווה מתוך התלמוד תורה עץ
חיים בחדר המרכזי של הת"ת, ולשאול את הילדים כולם: "איזה ארץ הכי
חשובה". וכל הילדים: "ישראל". ואיזו עיר הכי חשובה?". הילדים:
"ירושלים". ואיזו שכונה הכי חשובה: "העיר העתיקה". –
"ומה הבניין הכי חשוב בשכונה?" הילדים: "התלמוד תורה". –
"ואיזה חדר שם הכי חשוב?" – "האולם". –
"ומי כעת במרכז האולם?" – "בחור בר המצווה". –
"מכאן אנו לומדים כמה חשוב בחור בר המצווה, ואיזו אחריות יש עליו".
אם
רק היינו מבינים את הזכות שיש לנו. את גודל האחריות שלנו הכל הינו עושים אחרת.
חודש
אלול
אנו
כעת בחודש אלול, נשאלתי על ידי מישהו, מה באמת העבודה בחודש אלול? כיצד ניתן להפוך
אותו ליותר משמעותי בחיים שלנו?
נראה
לי שעיקר העניין של ההתעוררות בחודש אלול, הוא השורש של התשובה זה לקיחת אחריות
ואכפתיות פרטית ומתוך כך ציבורית. לא להקטין את מעשינו אלא להעצים אותם. להפנים את
החשיבות של כל מעשה טוב וכל מעשה רע. להבין את גודל האחריות שלנו בכל פרטי החיים.
אם
הייתי המשיח
חשבתי
פעם שאם הייתי נרדם, ובלילה ה' היה נגלה אליי ואומר לי: "אני רוצה לבחור בך
להיות מלך המשיח, אך אתה צריך להשתדל עוד קצת בשנים הקרובות" (החלום חוזר על
עצמו 3 פעמים, ואני משוכנע שהוא אמת). איזו תחושה הייתה בליבי... מאותו הרגע כל
שנייה בחיי הייתה מלאה קדושה וטהרה, זהירות ודקדוק בכל מעשיי.
אז
מדוע אנחנו לא משתדלים כך כעת? – כי אנחנו לא מספיק מאמינים בכוח שלנו, במיוחדות
שלנו, בחשיבות שלנו, בכך שכל מעשה שלנו משנה את העולם כולו. אנחנו קטנים בעיני
עצמנו. ועל זה שאול המלך איבד את המלוכה ממנו ומדורות אח"כ על הקטנת הראש
שנהג בה, כפי שכתוב (שמואל
א פרק טו, יז):
"הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה?"
לסיום
התחלנו
את הדברים מתוך הפסוק "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם
בְּרָכָה וּקְלָלָה". פעמים רבות אנו רואים צדיקים שבוחרים בדרך הטוב, ולא
זוכים לברכה, אלא לצער וייסורים, אז מדוע קוראים לזה ברכה, מדוע ה' לא קרה לזה
מצוות ועבירות או משהו דומה?
אלא
ששמעתי בשם הרב מרדכי גרינברג (ראש ישיבת כרם ביבנה), שרמז כאן הכתוב במילה
"וקללה" ר"ת: "והקרן קיימת לו לעולם הבא". שאף אם אדם לא
ראה ברכה בבחירתו, צריך להאמין שזו ברכה ואת ברכתו יראה אם לא כאן אז בעולם הבא.
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
השבמחק