דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת חקת – האם המצוות הן עול? האם שווה להיות בר מצווה שאלתי הרבה חתני בר מצווה לפני שנכנסו בעול מצוות: האם עדיף להיות ילד או מבוגר? להיות בר מצווה זה קצת קשה. זה דורש הרבה יותר ומאוד מחייב. אפילו האבא כבר אמר: "ברוך שפטרני מענשו של זה", ואם כן היה אולי עדיף להישאר להיות ילד. אז למה אנחנו שמחים? נראה שהתשובה לכך היא שלהיות בר מצווה, זה אומר שיש לך יותר אחריות ומשמעות.  זו תשובה נכונה, אך אנסה להוסיף עוד רעיון.  אולי ניתן לומר גם שהמצוות לא חייבות להיות עול קשה, כי אם אתה שמח בהם, הם הופכים להיות הדבר הכי נעים שיש.   היסוד של מצוות פרה תלויה כל התורה ננסה לבאר זאת על פרשתנו. הפרשה פותחת בציווי על לקיחת פרה אדומה (במדבר פרק יט, ב) :   "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא   עָלָה עָלֶיהָ עֹל". כבר גדולי ישראל שאלו מדוע כותבת התורה "חקת התורה" ולא כותבת "חקת הפרה", כפי שכתוב בשאר הקורבנות כולם: "זאת חקת

 בס"ד פרשת קרח – לבחור איך לראות פתיח כששירתתי בצבא הייתי תקופה של הרבה פיגועים לצערנו הרב. היה לי חבר שמאלני. לאחר אחד הפיגועים הקשים בירושלים, אמרתי לו: "עם מי אתה רוצה לעשות שלום? עם מי שרוצח אותנו כל הזמן?". והוא טען: "זה בגללכם! אם היינו מביאים לערבים את יהודה ושומרון לא היו פיגועים". לא אכריע בשאלה הזו, אך קריאת המציאות נקבעת על פי רצונו של האדם. אמר לי פעם מישהו על אדם אחר: "הוא לא נותן לעובדות לבלבל את התיאוריה שלו!"   למה הייתה השואה למה הייתה שואה? – יש אומרים בגלל החילוניות שפשטה באירופה, יש אומרים בגלל שלא עלו לארץ, ויש אומרים הפוך בגלל שהתחילה הציונות. כל אחד בוחר כיצד להסתכל על השואה לפי השקפתו ותפיסת עולמו.   "עינו הטעתו" חז"ל מלמדים אותנו על קרח משהו מעניין: "וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זו? אלא עינו הטעתו". משפט זה מרתק בסגנונו ובשלל ביטויי הראיה שבו. והסביר ידידי הרב אבינדב אבוקרט, פקח הוא אדם שניחן בראיה מצוינת ולטווח רחוק, כהגר שנפקחו עיניה וכאדם וחווה שראו את המציאות העירומה. קר

  בס"ד פרשת קרח – האדם אינו הא-ל טענתו של קרח הייתה: "כל העדה כולם קדושים, ובתוכם ה'". ה' נמצא בתוכנו, ואם כן "מדוע תתנשאו?" הרי כולם שווים, אין שום הבדל בין בני אדם, בכולם נמצא א-לוהות.   טענתו של קרח, מזכירה את טענת הנחש הקדמוני: "והייתם כא-לוהים". אין שום הבדל ביניכם לה', הכל ישות אחת, ולכן תחליטו בעצמכם מה טוב לכם.   טענה דומה טען שְׂפִּינוֹזָה (פילוסוף יהודי-הולנדי שחי לפני 350 שנה, נחשב כאחד מאבות החילוניות והספקנות. וממייסדי שיטת ביקורת המקרא). שפינוזה היה אבי שיטת הפַּנְתֶאִיזְם (הרכב של המילים: "פן"; ו"תאוס" מיוונית); כלומר "הכל א-לוהים". לטענתו, הא-ל והטבע הם ישויות זהות. הפנתאיזם דוחה את האמונה בא-לוהות על-טבעית או חיצונית ליקום טרנס-צנדנטית.   המדרש מספר שקרח טוען: "בית מלא ספרי תורה טעון מזוזה?" – הרי הכל קדוש. "ציצית שכולה תכלת, פתיל אחד לא יפטור אותה?" אצלנו היה טשטוש מוחלט בין רמות של קדושה.   פעם ישבתי עם כמה חברים בסעודה ופטפטנו על כל מיני דברים. ומישה

 בס"ד פרשת קרח - "דבר אליי בפרחים" פתיח לאחר שקרח ועדתו מקבלים את עונשם, ה' כועס ומתפרצת מגפה שגובה את מותם של 14,700 מעם ישראל. לאחר עצירת המגיפה, מודיע ה' למשה שכל שבט יקח מטה ויכתוב עליו את שמו, ויניחו המטות עם מטהו של אהרון באוהל מועד, והמטה שיפרח הוא האיש שה' בחר בו להיות הכהן הגדול. ובכך יסור הקטרוג שקיים כנגד משה ואהרון. ואכן כך עושה משה, נשיאי השבטים מביאים כל אחד את מטהו יחד עם מטה אהרון. ומניח משה את המטות לפני ה' באוהל מועד. כאשר אמר ה', כך היה (במדבר פרק יז, כב-כד) : "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים: וַיֹּצֵא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמַּטֹּת מִלִּפְנֵי ה' אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ מַטֵּהוּ".   שאלות ויש לשאול כמה שאלות על נס פריחת מטה אהרון: א.     מדוע הנס נעשה בלילה בתוך אהל מועד, הרי זה ממעיט את הנס שיכולים לטעון שמשה החליף בלילה את מטה אהרון? (כל קוסם מתחיל אם תביא לו 13 מט

 בס"ד פרשת שלח לך – מבט אחר למציאות בפרשתנו מובא חטאם של המרגלים הידוע בחומרתו הרבה עד שהקב"ה מחליט לאחר החטא שהוא מכלה ומשמיד את כל עמ"י: " אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו: " (במדבר יד, יב)  ולאחר תחנוניו של משה מסכים הקב"ה לסלוח לכל עמ"י ולא להשמיד אותם ומסתפק בעונש שלא יזכו כל אותו הדור לראות את ארץ ישראל: " אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה: " (במדבר יד, כג) וכן קללה על כך שימותו כל אותו הדור במדבר: " במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי: " (במדבר יד, כט) . ולא מסתפק בכך ומוסיף להעניש את בניהם שיהיו כרועי צאן במדבר ארבעים שנה: " ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר: " (במדבר יד, לג) . כל זה עונשם של כל עמ"י אך המרגלים עצמם מתים במגפה נוראה כפי שכתוב: " וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה': " (במדבר יד, לז)   עונשים כבדים אלה לא מובנים לנו כשאנו באים לדון בחטאם של המרגלים, ע&q