פרשת דברים - תפסיק להתבכיין

בס"ד 

פרשת דברים – תפסיק להתבכיין

הרב הלל מרצבך

 

·      בתיאור משה את התקופה במדבר הוא מביא לנו תוכחות בדרך רמז. אך על חטא המרגלים הוא אינו פוסח, הוא מתאר באופן נוקב את מה שהתרחש שם. יש שם תוכחה קשה כלפי עם ישראל (דברים פרק א, יט-מ):

o     וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן:

o     וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט: וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ: וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:

o     וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם: וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ:

·      בהתבוננות קלה על הפסוקים עולה כאן שאלה קשה:

·      "וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ" – האם זה מה שאמרו המרגלים? מדוע התוכחה מופנית כלפי העם, והמרגלים נעלמו מהתוכחה, והפכו להיות "צדיקים" שרק מוסרים טובה?

·      אמנם רש"י אומר לנו: "מי הם שאמרו טובתה, יהושע וכלב", אך הפשט של הפסוקים זה שכל המרגלים אמרו דברים טובים? היכן האחריות של המרגלים?

·      אולי היה מקום לומר שמשה לא רצה לומר לשון הרע על המרגלים שכבר קיבלו את עונשם, אלא דיבר רק על חטאם של בני ישראל. אך נראה שיש כאן מסר עמוק יותר.

·      ונראה, אותו לילה של חטא המרגלים, היה לילה של בכייה, ליל תשעה באב, ממש כמו תשעה באב הסמוך. וכדברי הגמרא (תלמוד בבלי מסכת תענית דף כט עמוד א):

o     "אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותה לילה ליל תשעה באב היה. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכיה של חנם - ואני קובע לכם בכיה לדורות".

·      מה הבעיה שהם בכו? אסור לבכות?! הם פחדו שהם הולכים למות בארץ ישראל! זו סכנת נפשות! למה לא לבכות?!

·      צריך להסביר, שעם ישראל גרם לעצמו לבכות, והעצימו את הבכי בתוך האהלים: "ותרגנו באהלכם". כשאדם גורם לעצמו לבכות לשווא הוא מעמיד את עצמו במקום של חוסר יכולת התמודדות פנימית.

·      משה רוצה להסית את הדיון לנקודת השורש שלו. המרגלים אמנם הטעו אתכם, והם קבלו את עונשם, אך זה לא עיקר הסיפור. הסיפור הוא שאתם מתבכיינים. על כלום! על שקר! וידעתם שהכל שקר אבל המשכתם לבכות. אל תאשימו את המרגלים: אלא את עצמכם. התבכיינתם, והאשמתם סתם, מבלי אמונה בה'!

·      כשאדם בוכה על שקר, אי אפשר להראות לו את המציאות אחרת. הוא נכנס להיסטריה על לא דבר. ישנה הסתה המונית כללית גדולה. ובכי גורר בכי, ולחץ גורר לחץ של הסובבים. אך לא קרה דבר.

·      משל לאדם שהגיע לעיר, שאלוהו אנשי העיר. מה שמך? וענה: "אריה!" – זעקו וצעקו: "אריה, אריה, אריה!!!" הוא רדף אחריהם להרגיעם וכולם ברחו בצרחות "אריה". ולא עזר כל מה שאמר, כולם ננעלו בבתיהם. הוא ניסה להקיש על דלתות בתיהם לנסות להרגיעם, אך לשווא! הלחץ והמהומה רק גברה! כולם היו לחוצים ודואגים!

·      הדבר הכואב יותר זה שסתם מאשימים על לא דבר. הדבר הכי פוגע שכולם מאשמים אותך על משהו שלא עשית. "ותרגנו באהליכם" במקום לדבר דברים טובים, הלחצתם את כל המשפחה, הסתה פרעית נגד ה' ונגד משה.

·      ברגעים כאלו הייתה ציפייה שעם ישראל יפסיק להתבכיין ויהיה פנוי לשמוע מה יש למשה לומר. אך ההיסטריה הכללית מנעה זאת. והובילה אותנו למסע 40 שנה במדבר, חורבן בית ראשון, וחורבן בית שני.

·      לקיחת אחריות פירושה לדעת לא להיסחף אחרי ההמון המשתולל בצרחות ובכיות, ולחשב מסלול מחדש, אולי נפלה איזו טעות.

·      הגמרא (תלמוד בבלי מסכת שבת דף ס עמוד א):

o     משנה. לא יצא האיש בסנדל המסומר... גמרא. סנדל המסומר מאי טעמא? אמר שמואל: שלפי השמד היו, והיו נחבאין במערה, ואמרו: הנכנס - יכנס, והיוצא - אל יצא. נהפך סנדלו של אחד מהן, כסבורין הם: אחד מהן יצא, וראוהו אויבים, ועכשיו באין עליהן, דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים.

·      מסביר הרב קוק (בעין איה) שהלחץ והפחד שאנשים מלחיצים את עצמם הוא הגורם היותר נורא למוות.

·      וכדברי הרמב"ם שכותב שרוב המחלות אדם מביא על עצמו.

·      ר' נחמן: "כל העולם כולו גשר צר מאוד. והעיקר לא להתפחד כלל". מה זה להתפחד? לגרום לעצמך לפחד.

·      אקטואליזציה: אנחנו נמצאים בימים מורכבים. אבל אסור לבכות סתם. אסור רק להלחיץ. חשוב להיות רגועים. ולראות את הטוב שקיים.

·      יש אנשים בתקשורת שמרוויחים כסף כדי להחליץ אותנו. לספר כמה הכל גרוע. וזה שקר. ואין להם פניות לשמוע שום דבר אחר. כל משהו אחר שאומרים הם סותמים את האוזניים.  זה מחליש. וזה שורש תשעה באב.

·      אסור לייאש את האנשים. אם נדע לראות את המבט הנכון. נצליח לתקן את חורבן בית המקדש.