פרשת ואתחנן - ההבדל בציווי על מצוות השבת

 בס"ד

פרשת ואתחנן – ההבדלים בציווי על מצוות השבת

 הרב הלל מרצבך

הגדרת ההבדלים

בפרשתנו חוזר משה רבנו פעם נוספת על עשרת הדיברות. ישנם מספר הבדלים בין עשרת הדיברות המופיעות בפרשתנו לעשרת הדיברות המופיעות בפרשת יתרו. ננסה לעמוד על ההבדל בציווי על שמירת השבת בין שתי הפרשות.

להלן השוואה בטבלה בין שני הציוויים על השבת (דגשים על ההבדלים):

 

פרשת יתרו (שמות פרק כ, ח-יא)

פרשת ואתחנן (דברים פרק ה, יב-טו)

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: --- שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ --- וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: --- כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ:

שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת:

 

ניתן להסיק מהתבוננות בין שני הציוויים כי קיימים מספר הבדלים מהותיים בין שני הציווים:

 

פרשת יתרו	פרשת ואתחנן
ציווי זָכוֹר	ציווי שָׁמוֹר
ציווי על האדם ועל רכושו	פירוט הציווי על השור והחמור
------	למען ינוחו העבד והאמה כמוך
זכר לבריאת העולם	זכר ליציאת מצרים

 

יש לנסות להבין את מהות ההבדלים בין הציוויים, ומדוע משה רבנו בוחר לשנות מדבר ה' בפרשת ואתחנן. כדי לנסות ליישב את מהות ההבדלים חשוב לעמוד על המקום בו עמד עם ישראל בכל אחד מהציוויים.

 

ההבדל בין "זכור" ל"שמור"

מופיע במדרש תנאים (הופמן - דברים ה, יב,) ההבדל בין הציווי זכור לציווי שמור:

"זכור" - זוכרהו על היין וכן הוא אומר (הושע י"ד ח') זכרו כיין לבנון.

"שמור" - שומרו מלעשות בו מלאכה".

ניתן להסיק מכך שהציווי "זכור" הוא כנגד מצוות ה"עשה" של השבת (עשיית הקידוש), ואילו הציווי "שמור" הוא כנגד מצוות ה"לא תעשה" שבשבת (אי עשיית מלאכה).

היטיב לתאר זאת בעל המשך חכמה (דברים ה, יב):

"שמור" נאמר על הסייג והגדר שיעשו החכמים במצוות, כמו שדרשו בפרק ב' דיבמות (כא, א) "ושמרתם" על הסייגים.

 

ואף שהגמרא אומרת (ראש השנה כז ע"א):

זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע.

נראה שיש משמעות להבדל מדוע כאן נכתב "זכור" וכאן נכתב "שמור".

 

פרשת יתרו

בפרשת יתרו עם ישראל נמצא 50 יום אחרי יציאת מצרים, הוא נפגש עם א-להיו ולומד להכיר אותו. עם ישראל ראה את פלאי היציאה ואת כוחו של ה' לעשות עבורו ניסים. עמ"י זוכה להגיע למעמד נבואי, כמאמר המדרש (שכל טוב בשלח פרק טו): "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו יחזקאל וישעיה", אך עדיין לא מכיר דיו את בורא עולם.

הוא עומד בפני תקופה של הליכה במדבר של מפגש היכרות עם בורא העולם, התעלות ודבקות בו. ודווקא באותה העת מגיע הציווי לזכור את השבת, ציווי אקטיבי להוסיף קדושה על ידי זכירת השבת. במדבר עמ"י לא עובד ולא עמל, יש לו פנאי לעסוק ברוחניות, וביום השבת הוא מוסיף רובד של זכירת השבת ובכך מוסיף לעצמו עוד ועוד קדושה.

זו הסיבה שהשבת היא זכר לבריאת העולם. את יציאת מצרים הם זוכרים ומכירים היטב, אבל כשמתבוננים שה' הוא גם ברא את העולם כולו, נכנסת בעם ישראל יראת השמים, וההבנה שהוא מנהיג את העולם. וכוחו ויכולתו עצומים.

 

בפרשת ואתחנן

לעומת זאת, בפרשת ואתחנן ערב הכניסה לארץ ישראל, משה רבנו מנסה להנחיל לעם ישראל את המסר אודות חשיבות השביתה מכל מלאכה. בארץ ישראל עם ישראל צריך לעבוד קשה כדי לזכות לפרנסה, כפי שכתוב בפסוקים (דברים פרק ח, א-יג):

"וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם:... וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ: וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה:"

בארץ ישראל, ישנו ציווי להפסיק מהעבודה היומיומית, ומתוך השביתה ממלאכה נזכר ביציאת מצרים במתן תורה, בזמן שקבלנו את התורה ואת התכלית שלנו בעולם.

 

יסודות האמונה לדעת ר' יוסף אלבו

ביסודות האמונה היהודית ישנן חלוקות שונות מהם יסודות האמונה. רבי יוסף אלבו מציין בספר העיקרים שלושה עיקרים אשר לדעתו מהווים את מהות היהדות והם:

א. מציאות השם כבורא.

ב. השגחתו על הברואים.

ג. תורה מן השמיים.

ישנם כופרים שמאמינים שה' ברא את העולם, אך אינם מאמינים שהוא משגיח. לשיטתם ה' ברא את העולם והלך להתעסק בדברים אחרים (פילוסופים). וכן ישנם כופרים שמאמינים שה' ברא את העולם, ואף משגיח בברואיו, אך אינם מאמינים במסירת התורה לעם ישראל בדווקא (מוסלמים וכדומה).

כנגד אותם כופרים, לדעת ר' יוסף אלבו עיקרי האמונה היהודית הם שלושה: שה' ברא את העולם, ומשגיח בו על ברואיו, ומסר את התורה לעמו.

 

החדרת האמונה בבריאה והחדרת האמונה בהשגחה

עם ישראל בזמן מעמד הר סיני נמצא אחרי תקופה שראה בחוש מהי השגחת ה' באופן עצום. ברגעי מעמד הר סיני הוא מקבל את התורה מן השמים. אם כן, כל מה שנותר לו, זה הציווי להאמין שאותו כוח (ה' יתברך) הוא גם ברא את העולם. ועל כן בפרשת יתרו ה' מעביר מסר לעם ישראל שדרך זכירת השבת הם יפנימו את המסר שה' הוא בורא העולם, והוא מנהיג את כל המציאות כולה, באופן כוסמי וכולל (ולא זמני הוא רגעי חלילה).

 

לעומת זאת, עם ישראל בהייתו בארץ ישראל, שנמצא במציאות חומרית מעשית (אחר שכבר למד והפנים במדבר את המסר ש-ה' ברא את העולם ומנהיג אותו) נדרש למשהו אחר.

אחר עמלו הקשה שבעה ימים, בשעה שהוא שומר את השבת ושובת ממלאכתו המאסיבית, נדרש להפנים את המסר של השגחת ה' בכל פרט שהוא עמל בו.

כיצד זוכרים מהי השגחת ה'? על ידי שמתבוננים ביציאת מצרים, בה ה' השגיח עלינו בגלוי והוצאנו ממצרים. באופן זה יזכרו ישראל שה' משגיח על כל פרט, ולא יטעו לשכוח את ה' חלילה.

 

תוספת הפירוט שביתת השור והחמור ומנוחת העבדים

באופן זה ניתן להסביר מדוע בפרשת ואתחנן ישנה הדגשה משמעותית יותר לציווי על שביתת השור והחמור. וכן התוספת "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך".

התורה רוצה ללמדנו שאף שאדם בארץ ישראל עמל במלאכתו כל השבוע, הוא מוכרח להשבית את כל אשר לו, ולא לאפשר כלל מציאות שיעבדו שורו וחמורו ועבדו. משום שרק באופן זה האדם יגיע להתבטלות נכונה כלפי שמיא, והכרה בכך שה' הוא זה שמשגיח ופועל במציאות. כל זמן שהאדם או רכושו עובדים עדיין ישנה  תחושה של "כוחי ועצם ידי". מטרת השבת היא שיפנים האדם אף שעושה ועמל, יגיעתו איננה מניבה פירות אלמלא ברכתו של ה'.

באופן זה האדם לא יתנשא לא על עבדיו ולא על רכושו, כי כל המציאות שובתת ובכך מקבלת את עול מלכות שמים בשלימות.

 

סיכום

נמצינו למדים ששני הציווים על קיום מצוות השבת בעשרת הדיברות הם שונים:

במעמד הר סיני הוא כנגד הדרישה להוסיף בקודש, להכיר את מלכות ה' בעולם, כבורא העולם, כמציאות שמימית אלוקית מוחלטת.

ולעומת זה בטרם הכניסה לארץ ישראל, מצוות השבת, מקבלת רובד נוסף של מסר רוחני, לדרישה לשמירה באמצעות שביתה ממלאכה, ובאופן זה מגיעים להכרה מוחלטת בכוחו של ה' המשגיח ופועל על המציאות כולה, והפנמה שמכוחו אנו תלויים ועומדים.

 

שנזכה על ידי זכירת השבת ושמירתה לשתי הבחינות הללו: לזכור את השבת, ולהכיר במציאות ה' כבורא ומנהיג, לשמור את השבת בשביתת מלאכה, ולהכיר בהשגחת ה' עלינו בכל פרט במציאות.