פרשת ואתחנן - איך אפשר להתנחם?
בס"ד
פרשת ואתחנן – כיצד מתנחמים?
הרב הלל מרצבך
בהפטרה
של השבת אנו קוראים את הפסוק (ישעיה מ,א):
"נַחֲמוּ
נַחֲמוּ עַמִּי
יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם: דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ".
והשאלה
הגדולה שזועקת: אחרי כל הקינות שקראנו, אחרי כל המשברים שעברנו, כיצד ניתן להתנחם?
אחרי כל כך הרבה הרוגים? מה זה נחמה?
ברצוני
להציע 2 תשובות, כיצד אפשר להגיע לנחמה:
תשובה 1 – הנחמה בעם ישראל
"נחמו נחמו" במה? ב"עמי".
הנחמה היא בעם המדהים שלנו. בגילויים הרבים של אהבת ישראל שקיימת בתוכנו. באחדות,
באמונה ובעוצמות גדולות שמתגלים אצל עם ישראל דווקא בשעת קושי.
בשנת תשפ"ד, יונתן דויטש (חייל
משוחרר שהיה מאורס לבחורה בשם אמונה) נסע על כביש 90. כשהגיע לצומת מושב מחולה
נורתה אש על רכבו ממחבל שנהג ברכב חולף, ויהונתן נהרג במקום.
אורי ותחיה הוריו של יונתן דויטש חזרו
אחרי ההלוויה לבית שהם שוכרים בבית שאן, מתוך מחשבה איך הם יתארגנו לניחום האבלים בביתם.
היה להם מזגן קצת חלש בבית ולהפתעתם כשהגיעו לבית הם ראו שהתקינו להם בדירה מזגן
עוצמתי חדש בסלון.
הם מיד התקשרו ושאלו את בעל הבית מי נכנס לבית שלהם תוך כדי הלוויה
ועשה זאת, אמר להם בעל הבית: "אינני יודע. איש מזגנים פנה אליי וביקש להישאר
בעילום שם. הוא עשה זאת מטוב ליבו, כדי שיהיה לכם נעים בשעה שאתם יושבים
שבעה".
הם בכו באותו לילה שוב, והפעם מהתרגשות, איזה עם מדהים יש לנו.
צריך
לשמר את האחדות ואת האהבת ישראל שמתגלים בעם ישראל בימי מלחמה. כדי שזה ימשיך גם בעתות
"שלום".
זה בא לידי ביטוי בכל כך הרבה תחומים: לוותר ולא לריב על חנייה, על תור
בסופר או בבנק. לא לכעוס לשווא, לדבר בנחת, לדון לכף זכות, ולהסתכל על כל אחד בעין
טובה.
מספרים על אישה אלמנה שאיבדה את בעלה ובנה
היחיד במלחמה, והיא מיאנה להנחם. כל מי שבא לנחם אותה לא הצליח להרגיע את האלמנה.
עד שהגיע הרב אריה לוין ויצא אחרי שעה, והיא נרגעה. כששאלו אותה איך הוא ניחם אותך?
היא ענתה: היא פשוט בכה איתי במשך שעה שלימה. רק הוא מבין אותי קצת.
תשובה 2 –
הנחמה שאנחנו העם של ה'
"נחמו
נחמו", במה? "עמי" - בזה שאנחנו העם של ה', וממילא
הכל לטובה!
גם כשהכי
קשה, גם כשאנחנו למטה אנחנו עדיין תחת השגחת ה'. יש מנהיג שדואג לנו.
ישנו משל יפה, על
מטוס שטס בשמים ואחד המנועים עלה באש. המטוס נע מצד לצד. הטייס הודיע לכל הנוסעים שיהיו
רגועים, אבל אז לא עזר. כולם היו נסערים: צעקו, התפללו, ובכו. אבל היה שם ילד שהתנהג
אחרת מכולם, כשכולם צרחו הוא היה רגוע ושליו. היא חייך ולא נלחץ. הטייס נאלץ לעשות
נחיתת חירום בתוך איזה אי. המטוס נעצר וכולם יצאו בחיים.
אחרי נחיתת החירום, כולם נשמו לרווחה. הדיילת ניגשה
לילד ושאלה אותו: "איך זה שהייתה רגוע כל הטיסה בזמן שהמטוס כמעט התרסק?"
– ענה הילד: "למה שאני ידאג?! הטייס זה אבא שלי".
והנמשל המשמעותי הוא שכשאנחנו יודעים שאנחנו בידיו
של ה' אין לנו כלל מה לדאוג. אם נפנים שאנחנו בניו של מקום תהיה לנו נחמה.
אנו אומרים 2-4 פעמים ביום פסוק הלקוח מתוך
פרשתנו: "שמע ישראל ה' א-להנו ה' אחד". הנחמה זה כשניתן
לראות איך כל הייסורים והסבל היו נובעים ממקור אחד. כשמפנימים שה' הוא אחד,
ה' אתך בקשיים ובצרות זה מה שנותן לנו נחמה.
שם החודש שלנו הוא "אב". בפשטות
זה מלשון "אבא". כשאתה מבין שכל הקשיים שעברת זה מאבא שלך, זה
מנחם. כשמפנימים שכל הקושי באו על ידי מישהו שאוהב אותנו רוצה בנו. ומתוך
כך אפשר להגיע לפסוק שבא אחר כך: "ואהבת את ה' אלוקיך".
אהבת ה' נובעת מתוך הכרה וידיעה שה' אוהב
אותנו, ומבינים שהוא אחד, גם כשהוא נראה כאב רחמן וגם איש מלחמה.
יש לשים לב שעד פרשת "ואתחנן" אין
אזכור של מצוות אהבת ה'. ומפרשה זו חוזר האזכור 10 פעמים, כנראה שכדי לאהוב
באמת צריך לעבור תהליך של היכרות שורשית.
עם ישראל עבר תהליך של 40 שנה במדבר אחרי יציאת
מצרים, עבר עליות ומורדות, אך הבין שה' אוהב אותו באמת. וכעת כשאנו כבר מכירים
ישנו ציווי הדדי לאהוב את ה'.
משם מקבלים נחמה, מתוך הכרת האהבה שה' אוהב אותנו
עד בלי די.
משל
למה
הדבר דומה: לפועל שהבוס ציווה עליו להרים שק כבד ואח"כ העמיס עליו עוד שק והסוחר
מתחיל לצעוק: "נמאס לי, כמה שקים אתה מבקש ממני להעמיס?! זה ממש כבד!" אמר לו הבוס: "מה אתה מתלונן?! השקים האלו הם בשבילך תיקח אותם הביתה במתנה". מיד הפועל אמר:
"אה... שים שים עוד אני אסתדר...".
הנחמה
זה השלב שבו אתה רואה איך כל הייסורים של החושך היו לטובה!
שבת
נחמו זה
הזמן שאנחנו מבינים שכל השקים זה בשבילנו! ואנחנו שמחים לא רק על האור שהגיע עכשיו
אלא גם על החושך! כי מפנימים איך הכל היה לטובה!!!
דעת
תבונות (קמו):
"כל עילוי שרוצה הקב"ה לתת לאדם או לעולם, הנה כל זמן הזדמן הטוב - אינו
מזדמן ובא אלא מתוך עומק עצה נסתרת, ועל כן יקרה קודם לו צער. והרי זה כענין
שאמרו ז"ל (ברכות ה.): 'שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן
אלא על ידי יסורין' ".
הקב"ה
שרף את בית המקדש כדי שעמ"י יתעורר לפני שיהיה מאוחר מידי! השריפה והחורבן הם
ההצלה שלנו! גם במצבים הכי חשוכים - יש במה להתנחם. "את אשר יאהב ה' יוכיח,
וכאב את בן ירצה".
תגובות
הוסף רשומת תגובה